מפסיקים להתנצל!

דווקא הסיסמא מבחירות 2015 צריכה להוביל כעת את הציונות הדתית. אבל באמת. אסף פאסי בטור אישי.

אסף פאסי , כ"ה בשבט תשע"ט

אסף פאסי
אסף פאסי
עצמי

לפני שש שנים עזבתי את קירות בית הספר וההוראה, אך החיידק ללמד ולחנך עדיין קיים אצלי.

אם הייתי חוזר ללמד היום, אני חושב שאחד הדברים בהם הייתי משקיע בחינוך הנוער לחיים (וגם כמובן בעצמי) הוא התמודדות עם ביקורת. פעמים רבות איננו מוכנים לביקורת, לא יודעים כיצד להגיב אליה או ממש מתכווצים כאשר היא מגיעה. התמודדות עם ביקורת קיימת זה מקצוע בפני עצמו. אך אבקש להרחיב על תחושה אחרת של ביקורת, כזו הנמצאת בראש שלנו, ביקורת שאנחנו מדמיינים. 

אנחנו נותנים לדבר הזה המון שמות. בטוחים שמשהו מוזר בנו או התנהלות מסוימת גורמת לאחר לחשוב שאנחנו לא מספיק טובים. מכירים? היכולת להשתחרר מזה תלויה בד"כ בהשלמה עם מי שאנחנו. ובהבנה שהאחר מתעסק בד"כ בעצמו וממש לא בנו. זו השפיטה העצמית שלנו שגורמת לנו לחשוב כל הזמן שמתעסקים בנו, לא החברה.

אם יש משהו שהציונות הדתית חייבת כעת בהנהגה שלה, זה מישהו שעבר את תהליך ההתבגרות הזה. מי שיעמוד בראש הציונות הדתית ותומכיה צריך להיות גאה באמת במה שהוא (עם יכולת כמובן לתקן את הדרוש תיקון) ופשוט לא להתעסק בדמיונות. או במילים אחרות- לא לנסות להסתיר את הכיפה - קטנה או גדולה כלל שתהיה.

אני כותב את הדברים לאור תוצאות הסקרים בשבועות האחרונים לאחר עזיבתם של בנט ושקד את הבית היהודי. מהלך שנעשה בעיקר כדי לשבור את "כיפת הזכוכית" שבנט חש שעוצרת אותו בדרך לראשות הממשלה.  

המציאות, לפחות בשבועות האחרונים, מוכיחה שבזה הוא טעה. שוב ושוב מראים הסקרים שהפירוק של הבית היהודי והמעבר לימין החדש לא הזיז דבר. 11 מנדטים היינו בסקרים טרם הפילוג ו11 מנדטים הוא סך שתי המפלגות יחד גם כעת.

גם אם יעלה פתאום מספר המנדטים בסקר כזה או אחר זה עדיין לא יחרוג מסקרים שהיו במהלך הדרך. סקרים שנתנו לבית היהודי בשנתיים האחרונות- 18 ו16 ו14 מנדטים לעיתים. בתצורתה הדתית. עם הכיפה בצד, עם האהבה לעם ישראל ארץ ישראל ותורת ישראל ועם כלל המחנה שהחליט ללכת יחד. למרות השונות הדתית. למרות ניואנסים כאלה ואחרים.

המחשבה כאילו הקולניות האנטי דתית, השולטת במקומות מרכזיים היא המיינסטרים הקובע, היא מחשבה אומללה ורחוקה מאוד מהאמת. הציבור הישראלי ברובו אוהב את היהדות שלו בתצורתה האמתית. הוא מכבד את השבת, את הצבא, את המשפחה היהודית. אוהב את המסורת ולא מפחד מהתורה שלנו. גם אם הוא לא בדיוק כזה. הוא יכול להכיל את העובדה שבתוכו יש אנשים ששומרים על אורח חיים דתי, אפילו מוקפד.
אמת, יש אנשים הנוהגים בחוסר דרך ארץ גם בציבור הדתי- כמו בכל ציבור אחר. מול כאלה יש לדאוג שישנו את התנהלותם. אבל לגזור מזה להתנהלות או להסתרת מי שאנחנו זו כבר טעות מסוכנת.

המחשבה שאם נוריד את הכיפה, נמעט באמירת "ברוך השם", או נכניס כמה מילים "חילוניות" לשיח נהיה חלק מההנהגה איננה יכולה להוביל למנהיגות. המחשבה שבשל עמידה על עקרונות דתיים הציבור הכללי במדינה שלנו מתרחק היא פשוט לא נכונה. יעידו על זה עליזה בלוך הדתייה שנבחרה בבית שמש, מפקדי צבא דתיים המתקדמים בעבודתם ומנכ"לים במשרדי ענק הנוהגים לכסות את ראשם כהחלטה דתית.

לכל עמידה על עקרונות שנביא יהיו בעד ונגד. לא הכיפה היא שעוצרת אותנו. אם יהיה מנהיג חובש כיפה שיביא בשורה הוא יוכל להנהיג, גם את המדינה. הציבור שחי סביבנו הוא ציבור בריא, שמיישיר מבט למה שטוב לו ומחפש מנהיג שיועיל לו. הרוב, מחפש פשוט מישהו טוב או מישהי טובה שלא יתנצלו על מה ומי שהם. הדבר העיקרי החשוב הוא שיהיו שליחי ציבור ראויים לציבור ששלח אותם וגם לאלה שלא.