התעודה שטרם הומצאה

אבינועם הרש , כ"ו בשבט תשע"ט

אבינועם הרש
אבינועם הרש
עצמי

היום חילקתי תעודות ונזכרתי בכל תלמידיי מכל השנים שעוד לא זכו לקבל את התעודה הראויה להם:

בתלמיד שאבא שלו עזב את הבית וראיתי איך שהוא נאבק כמו אריה בכל יום מחדש בכדי לשמור על אחותו הקטנה בבית הספר ואיך שאמא שלו סיפרה לי שבלילה, כשרק היא ואלוהים שומעים ויודעים עד כמה החיים שלה קשים, פתאום היא שומעת רעשים ומגלה שהוא הגיע אליה וניגב לה את הדמעות ובא לי לבכות.

כששמעתי את הסיפור הזה כי תלמידים בכיתה ה' לא אמורים לנגב את הדמעות של האמהות שלהם.

בתלמידה שהייתה קצת צולעת ובכל זאת התעקשה ורצתה ללכת לטיול השנתי ולא וויתרה לעצמה וראיתי איך שהיא מזיעה ועוד רגע מתעלפת אבל היא החליטה עם מבט פלדה בעיניים שהיא תסיים את המסלול ויהי מה.

בתלמיד עם הלב הענק שהגיע מבית שיש בו וחשב שלא ראיתי שהוא 'מגניב' מהאוכל שלו לחבר שלו שהגיע מבית שאין בו ובכל בוקר מחדש חצה את הסנדוויץ' המושקע שלו ונתן לחברו מבלי לעשות מזה עניין כי הוא לא רצה לפגוע בו.

בתלמידה שהקיזה דם, אכלה חצץ וחול כי כל האותיות התערבבו לה ורק אחרי שאמא שלה סיפרה לי שלוקח לה מעל שעתיים כל יום להכין שיעורי בית שלאחרים לוקחים רבע שעה, הבנתי שלפעמים כדאי לך לחפש את ההשראה דווקא אצל התלמידים שנתפסו בעיניך כחלשים.

בתלמיד שנחשב בקרב חבריו ל'עוף מוזר' אבל בכל זאת החליט לשחות כנגד הזרם והעדיף ללכת עם העקרונות והאמת הפנימית שלו ולא להיכנע כדק רקק וליישר קו עם כל חבריו ללחץ החברתי ובכל זאת להגיע לבית הספר עם החולצות המוזרות שלו אבל העיקר שהוא ידע שהוא שלם עם עצמו.

ובעיקר לתלמיד האתיופי שלי, שדאג כמו אריה לכבודו של אביו הקשיש והמובטל שבפעם הראשונה כשהגיע לבית הספר כל התלמידים חשבו שמדובר בעב"ם עם כל התלבושת המוזרה הזו, לא יודע מילה בעברית ובכל זאת התלמיד שלי דיבר עליו בגאווה עד שביום המקצועות ביקש ממני להציג את אבא שלו ראשון כי "רק בגללו אנחנו עכשיו כאן, בארץ ישראל".

אז אם אתם קוראים את הפוסט הזה, רק רציתי להגיד לכם למרות שעוד לא המציאו את התעודה שתוכל לתת לכם מקצת מההכרה שאתם ראויים לה שתדעו שאתם מהווים את מגדלור ההשראה שעומד למולי בכל פעם שאני נזכר בכם

אני בטוח שעוד יבוא יום וכל העולם ידע באלו אנשים נהדרים הוא זכה.

גם אם זה לא כתוב אצלכם בתעודה.