מבט על גנרלים ופוליטיקה

ד"ר מרדכי ניסן , כ"ח בשבט תשע"ט

דעות השר ליברמן ואלופי המטכ"ל
השר ליברמן ואלופי המטכ"ל
עצמי

מושכים בחוטים מאחורי הקלעים – ואין ספק שיש גורמים עלומים כאלה – בחרו להצניח את בני גנץ לשדה הפוליטי בישראל. בנאומו הראשון נראה המועמד הטרי והמשעמם תשוש ובלתי רגוע, ומחכה מתי זה כבר ייגמר.

הפריח סיסמאות ללא שכנוע עצמי, כאילו כפא עליו השד. לצדו הופיע בוגי יעלון כשחקן משלים את התפאורה גדושת הפתוס המבוים.

עניין הגנרלים הוא עיקר התרמית כאן. ידעה ישראל החלטות צבאיות נועזות ושני ראשי ממשלה במיוחד, שלא ענדו דרגות ולא זכו לקצונה בבה"ד 1, אחזו במושכות השלטון בעת פעילות צבאית הרת-גורל. בן-גוריון, מול גנרלים הססניים למדי, הכריז על הקמת המדינה ודחפו להילחם על ירושלים ולהכריז עליה כבירתנו. בגין, שלא החזיק אקדח בידיו מימיו, קיבל שלח את חיל האוויר לבגדד כדי להפציץ את הכור הגרעיני של עיראק.

סיכום מדאיג

מפקדים בכירים כמו אלופים לא נהנים משום יתרון בקבלת החלטות בזירה הפוליטית. עשייתם הצבאית של הגנרלים לא הכשירה אותם לראייה אסטרטגית ומדינית חובקת מרחב ועולם. לא אחת הופכים לרכי לב, נרתעים לאחור. לעיתים גוברת הפזיזות ונשחק הרצון להוביל בנתיב מדיני נכון. לכן במקום לערוב לקיומנו יכלו ללא כוונת זדון לסכן את קיומנו, לטלטל את המדינה למחוזות של פגיעות, מתיחות ואובדן חיים. נחלתם לרוב הרפתקאות מדיניות הזויות בעליל.

נזכיר שלושה ראשי ממשלה ומחדליהם:

גנרל רבין החליט ב-1993 על הסכם אוסלו עם רוצחי עמו. הסמיך את אש"ף ליטול מושכות שלטון ולהקים "משטרה גדולה" בארצנו, ובהמשך הפכו חיי היהודים בירושלים ותל אביב לגיהינום. מאז הסתבך המצב הביטחוני שגובה מחיר עד היום.

גנרל ברק הסיג את כוחות צה"ל מלבנון ב-2000 באופן חד-צדדי, ואפשר לחיזבאללה לבנות קו אש אימתני מול מטולה וזרעית. מלבד מלחמת לבנון השנייה, הבעייתית וללא הכרעה, אין רגע קט של מנוחה בגבול הצפון.

גנרל שרון קבע התנתקות – או התקפלות – מכל רצועת עזה ב-2005 וחשף את מערב הנגב – ומעבר לו – לירי קטלני וחרדה. תנועת חמאס תפס את הקו מול כפר עזה וכיסופים, נכפו על ישראל שלוש מערכות לחימה  מבלי להשיג פתרון מדיני או הכרעה צבאית.

גנרלים אלה, מנוסים בענייני ביטחון ופטריוטים ללא צל של ספק, שגו  בדרכם לשקט ושלום. האסונות שהגנרלים המיטו עלינו נולדו מתוך אשליה כאילו ידע בנושאי צבא נכון גם לנושא מדיני מורכב. ככלל הם פועלים מתוך ייאוש ונדחפים על ידי אווירה ציבורית לעשות מעשה, למלא חלל, מבלי להעריך ולחזות את תוצאות החלטותיהם.

נזכיר גם את איוולת הבולמוס שאחז בגנרלים לא מעטים, או במטכ"ל או במכוני מחקר בולטים,  שהמליצו ונימקו באותות ומופתים על נסיגה מרמת הגולן שתשרת, טענו, את האינטרס הלאומי של ישראל. למזלנו השתבשו התכניות בשנות ה-90 של המאה הקודמת. אגב, זה היה גנרל דיין, בעת מלחמת ששת הימים, שנגרר נגד רצונו להסכים עם כיבוש הגולן. היו אזרחים כולל רה"מ אשכול שכפו על דיין מבצע הגבורה של שחרור הרמה.

היעד הוא נסיגה

מחנה השמאל לא באמת מחויב לשלום, אלא אך ורק לנסיגה. ייאוש משלטון הימין העביר שמאלנים וגנרלים על דעתם. ייתכן והשמאל לא באמת מאמין אפילו בשלום, אבל הוא עוטף את הנסיגה הנכספת בכיסוי מזויף של ההליכה אל השלום. האיווי לנסיגה כמעט בכל מחיר ובניגוד לכל היגיון הוא מה שמסכן את עצם קיום המדינה – שבשבילה נלחמו אותם גנרלים לפני שטושטש שכלם בשדה הפוליטי הזר להם.

היום קמה מפלגה שבראשה גנרלים. תיזהרו, הוזהרתם. אם אלה יאחזו ברסן השלטון עלולה הנסיגה החד-צדדית הבאה, מלב המולדת ביהודה ושומרון, לעמוד לפתחנו. צעד פזיז זה יוביל לקרע בעם, עם השלכות הרסניות, וייתן לאויבינו עידוד להמשיך במסע הג'יהאד עד הסוף. ישראל תצטייר כנובלת בגלל הצטמקות הגבולות ורפיון בהחלטות. את הגנרלים צריכים להשאיר בקסרקטינים הרחק ממשרד ראש הממשלה ושאר מוקדי הכוח בירושלים.

אלה שגייסו את בני גנץ לחיי פוליטיקה סברו שהדמות הצבאית תזכה לאהדה ציבורית. כאילו אם גנץ בחזית השלטון המדינה בידיים בטוחות. אין בכך מתכון בטוח שאפשר לסמוך עליו.

וינסטון צ'ורצ'יל אמר פעם "שמלחמה היא חשובה מדי להשאיר בידי הגנרלים". אם אפילו במקצוע שלהם רצוי שלא הם יחליטו, קל וחומר שבעניין השלום עדיף שלא להשאיר בידיהם. מלחמה ושלום הם שני צדדים של אותו מטבע.