מחאה צודקת, סבירה והגיונית

המחאה נגד הכנס המיותר באוניברסיטת בר אילן לא חרגה משום פרופורציה ולא הייתה שם שום 'התנכלות' לראשי האוניברסיטה

הרב יואל קטן , ל' בשבט תשע"ט

הרב יואל קטן
הרב יואל קטן
צילום: אתר ישיבה

שלמה פיוטרקובסקי כותב נפלא. התוכן והצורה, הדיבור הישיר אך מכבד, ה'דוגריות' בלי לרדת ברמה, הערנות לתופעות הדורשות הבלטה ופקיחת עיניים בלי להפוך לצהוב ומלוכלך, נשיאת נס הערכים היהודים והלאומיים - עם שני רגליים על הקרקע, שמים אותו במקום הראוי לו כאחד הכותבים המוכשרים והמוצלחים בציבור שלנו, ועתידו מובטח בעז"ה בתוך עיתונות המגזר ומחוצה לה.

אולם הפעם פיספסת, שלמה. המחאה נגד הכנס המיותר באוניברסיטת בר אילן לא חרגה משום פרופורציה. לא הייתה שם שום 'התנכלות' לראשי האוניברסיטה – הפגנה או שתיים עם שלטים ומגאפון לפני הבתים אינה 'התנכלות', ולא נגעו שם בזבוב.

הכנס הזה לא היה, בתחילתו לפחות, כנס טיפולי בלבד – הוא היה כנס ציבורי, שהציבור המתעניין הוזמן אליו, ובמודעות דיברו על התופעה המכוערת של פוליאמוריה בקריצה, בחיוך, כולל ציטוטים מהוגים וסופרים על 'אהבה אחרת' ועל 'דרכים שונות לאהבה' ועל כך שאין רק משפחה אחת. כך בכותרות ובשמות ההרצאות, וכך בציטוטי הביניים.

האם אוניברסיטה אחת בארץ, בשם החופש האקדמי, הייתה מפרסמת בהזמנה לציבור להשתתף בכנס מחקרי-היסטורי בנושא 'שחיטת בני ערובה ע"י דאע"ש כפעולה מלחמתית לגיטימית' עם תמונות של ערוף או שניים, או כנס שדן בעניין 'גילוי עריות – בעד ונגד' מטעם המחלקה לפילוסופיה?

אם מראש היו מייעדים את הכינוס לטיפול בתופעה חברתית בעייתית, בכובד הראש הראוי, כשהוא מיועד לאנשי מקצוע, שום דבר לא היה עולה לכותרות ואף אחד לא היה עושה הפגנות. אבל אחרי שזה התפרסם כפי שהתפרסם – נשאר רק לדון אם השינוי בסגנון ובתוכן ההזמנה, שנעשה רק אחרי לחץ כבד ביותר על הנהלת האוניברסיטה, שהפחד מלהיכנע ל'הדתה' שיבש את שיקול דעתה – האם השינוי הזה מספיק כדי להוריד את הנושא מסדר היום כפי שאתה מציע, וכדי לא לעשות מיתוש - מציק ודוקר - פיל, או שאחרי שהגענו עד הלום אי אפשר להסתפק בפחות מאשר ביטול הכנס הזה.

לא נעברו שום גבולות, הכעס היה מוצדק, הטענות אל ראשי ומנהלי האוניברסיטה ה'דתית' היחידה שלנו היו במקומן, אף אחד לא התחרפן ואף אחד לא איבד שום פרופורציה. הלוואי שכל המחאות שמוחים כאן בארץ, כל אחד מהכיוון שלו ובנושא ש'מקפיץ' אותו, יהיו עדינות, מחושבות, בלתי-אלימות, מכובדות, ענייניות, כמו המחאה הזו נגד הכנס המיותר והמכוער הזה.

לא, שלמה, לא הייתה כאן מלחמת קודש חסרת פרופורציות. אכן, הציבור המוחה לא הסתפק במכתב מחאה להנהלה – למרות שמכתבים כאלו היו ונשלחו, לא הסתפק במאמרי דעה ובעצומת מרצים ובמשמרת מחאה - אבל גם לא יצא מפרופורציות, לא התחרפן, לא התחיל 'מלחמת קודש', ואין לו שום צורך 'לחשב מסלול מחדש'. יש דין מחאה בתורה, לפעמים אפילו עד הכאה – לא הגענו אליה ולא קרוב אליה. יישר כוחם של המוחים, ומי יודע, אולי זה יחזיר את הנהלת אוניברסיטת בר אילן אל דרך המלך הדתית שהם חרגו ממנה מזמן, גם בנושאים אחרים.