מדוע גנץ מטריד אותי?

האם לא כדאי וראוי שנתמקד בנו קודם לפלסטינים? האם גנץ מסכים מראש לקבל את תכתיבי העולם להסדר עם הפלסטינים?

עודד רביבי , ה' באדר תשע"ט

דעות עודד רביבי
עודד רביבי
צילום: מרים צחי

בני, היכן השורשים?

רא"ל במילואים בני גנץ הוא איש טוב, טוב שיכנסו אנשים כמותו למערכת הפוליטית של ישראל וייקחו חלק בהנהגת המדינה.

אחרי הכל מדובר במי שעמד בראש הצבא, פיקד על חיילים ואכפת לו ממה שקורה כאן גנץ גם היה מי העניק לי את דרגות סגן האלוף. יחד עם זאת כמי שעומד בראש מועצה שנמצאת בגוש עציון, כמי ששותף לבניין הארץ גם בחבלי הארץ יהודה ושומרון, נראה שדעותיו של בני גנץ צריכות להטריד אותי.

גנץ לאורך הדרך מסמן את הנושא הפלסטיני כנושא המרכזי והמיידי שבו יש לטפל, לאורך השנים האחרונות, מאז סירובו של אבו מאזן לנהל משא ומתן והדרישה להכרה במדינה יהודית הצלחנו להתנהל לא רע בישראל. לראייה, אחוזי האבטלה הנמוכים, הצמיחה הכלכלית, פריחה מדינית ועוד.

כל אלה נעשו גם מבלי שנעסוק באופן אובססיבי ומידי יום בנושא הפלסטיני, לכן קשה לי לקבל את הקביעה של גנץ מאפריל האחרון, כשנפגש במקסיקו עם חברי הקהילה היהודית אז טען כי "האתגר שמשפיע באופן מתמשך על כל שאר האתגרים האחרים של ישראל הוא הרשות הפלסטינית".

לדעתי יש לנו כישראלים אתגרים בוערים יותר , למשל הדאגה לדיור לזוגות צעירים במחירים סבירים, כמו גם שיפור הקשר עם יהדות התפוצות או אולי דווקא המלחמה בתאונות הדרכים. גם בראיון האחרון שחלקים ממנו התפרסמו כבר עתה בידיעות אחרונות ציין גנץ כי הוא רואה בחיוב את מהלך ההתנתקות, מהלך חד צדדי. כשאני נזכר בדברים שאמר במרכז הבינתחומי כשהשתתף בכנס לזכרו של רא"ל אמנון ליפקין שחק סיפר גנץ וציטט מנהיג ערבי שאמר לו כי "מיליוני היהודים והפלסטינים שבאזור לא ייעלמו ועל כן על הצדדים למצוא דרך לחיות יחד". גנץ הוסיף "אני מסכים איתו בכל מילה"!.

באופן אישי אני בהחלט מאמין בקביעה הזו, לא אנחנו נעלם וגם לא הערבים ייעלמו, לכן אפרת הפכה דוגמא לשיתופי פעולה בין יהודים לערבים תוך שכנות טובה ושיתופי פעולה בבעיות ביטחון, איכות סביבה, תחבורה ועוד.

שתי האוכלוסיות מבינות כי הפירוד וההפרדה מריעות המצב. כיוון שכך אני תמה איזה בני גנץ נקבל? כזה שתומך בנסיגות חד צדדיות דוגמת ההתנתקות או כזה שמאמין כמוני שניתן לחיות יחד? באותו הכנס אגב  קבע גנץ כי "אנחנו נמצאים בתקופה רגישה מאוד מבחינת המציאות הפוליטית הישראלית, ואני לובש מדים, אבל אין ספק שנושא המשא ומתן עם הפלסטינים חשוב מאוד", אמר והמשיך "אני מניח שימצאו את הדרך להתקדם איתו. גם העולם יצטרך להתערב בסכסוך הזה".

גנץ בעצמו אמר מהר מאוד לאחר שפשט את המדים כי "במידה ולא נצליח לקדם שיח עם הפלסטינאים צריך להתמקד בשלום שביננו לבין עצמנו".

האם לא כדאי וראוי שנתמקד בנו קודם לפלסטינים? האם גנץ מסכים מראש לקבל את תכתיבי העולם להסדר עם הפלסטינים? דווקא מתוך ההערכה לגנץ ציפיתי לשמוע רעיונות אחרים שהרי גם הוא מכיר את הציטוט של אלברט אנשטיין "אי־שפיות זה לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות". התנתקות או רעיונות דומים לה, כמו גם הסכמי אוסלו לא הביאו לצערי את השלום המיוחל.

נקודה נוספת שמצאתי מטרידה בעיני כיהודי וכמתיישב היא העובדה כי בעיניו של גנץ הכל הוא "אינטרס ביטחוני", כך הוא קבע בראיון לידיעות אחרונות.

גנץ הוא בן לניצולת שואה, הוא מכיר את העבר של העם היהודי ומכיר היטב את מה שקרה כשלא היתה לנו מדינה. אלא שעולם הערכים שלנו אינו רק אינטרס ביטחוני, הוא כזה שמחובר לארץ ישראל וסיפורי התנ"ך שלה, ירושלים היא לא סתם עיר, גם חברון ושכם לא, בטוח שלא גוש עציון. גם מגילת העצמאות אותה מבקש לאמץ גנץ מתחילה בספר הספרים, בצור ישראל ובנביאי ישראל. חשוב כי יזכור ויזכיר  שחזרנו לארץ ישראל כי כאן הילכו אבותינו, כאן קיימנו אורח חיים יהודי ומכאן הוגלנו בכוח מארצנו.

ארץ שלארוך הגלות כולה פיללנו לשוב אליה. איני מבקש שלכל מקום נכנס ונתיישב, אבל אני חושש ממי שלא מחובר אל המקומות האלה ושאינו מציין כבר בפתח דבריו את זכותנו על הארץ הזו לצד רצוננו לחיות בשלום. כשאין שורשים עלולה לבוא רוח חזקה, אולי כזו בינלאומית ואז אני, או חברים אחרים שלי להתיישבות עלולים לעוף ברוח למקום אחר.

במגילת הנטיעה אותה הקריא שלום קרניאל הי"ד  מראשוני המתיישבים בכפר עציון ב1944 כתוב "הגענו הלום כדי לבנות ולנטוע ולהכות שורשים עמוקים בהרי-יהודה, כי בנטיעות אלו פתח חדש לגאולתנו ולפדות נפשנו.  תלושים היינו בגולה והתלישות הייתה המחלה האיומה של עמנו בניכר. לשורשיות אנו זקוקים, לאחיזה איתנה באדמת המולדת, זאת העבודה שאנו עושים במקום הזה" (קרניאל נפל בשיירת העשרה בחודש כסליו תש"ח), ומתוך חזון זה חזרנו לגוש וברור לנו שכאשר שאין שורשיות, הרי שאין אחיזה ומזה החשש הגדול.