שקד כן, בן גביר לא?

בכל שיחה אני שומע פזמון חוזר – אם עוצמה יהודית בפנים, גבעת שמואל ורעננה בחוץ. ואני חשבתי שמדובר בזרם הליברלי והמכיל בציונות הדתית.

איתמר סג"ל , ח' באדר תשע"ט

פוליטיקה היא זירה. זירת קרב, אבל גם זירת משחק. פוליטיקה היא עולם של תורת המשחקים, חישוב סיכונים והימורים, ובריתות טכניות על בסיס אינטרסים. זה הכיעור שבה, וזה גם היופי שבה.

זה הכיעור, כי אין, כמעט, אהבת אמת. שמור לי, ואשמור לך, וגם זה לא בטוח, כי לא תמיד מבטיחים לקיים. עולם אכזר, בו החזק שורד. עלמא דשיקרא, עולם הפוך, בו היפה והכריזמט, אומן הלשון והדיבור עולה למעלה, ואיש העשייה האפור, איש השטח והעבודה הסיזיפית – למטה. זה עולם בו אין אהבת חינם – יש לצאת 'פראייר'. אין לוותר, יש לצאת 'לוזר'.

אבל זה גם היופי. הכנסת אינה בית כנסת, ואין מצוה לשבת אחים גם יחד. הפוליטיקה היא עולמם של החיבורים הכי בלתי צפויים שיש. במסדרונות הכנסת תמצא את האויבים הגדולים ביותר כורתים בריתות כדי לקדם רעיון אחד משותף, את השונאים מאתמול מחייכים ולוחצים יד היום. זה עולם של כיפופים, עולם שבו כדי להרוויח דבר אחד, אתה מוותר או מתפשר על דבר אחר.

לכן, אם בנט יכול לכרות ברית עם לפיד כדי להיות בממשלה ולהתמנות לשר, אז אין סיבה שגם הבית היהודי לא יוכל לבלוע את איתמר בן גביר כח"כ. אם ניתן היה לשבת, אנשי המפד"ל הישנה, סביב שלחן אחד עם אנשי שינוי, מיכאל בן ארי לא יותר גרוע. מה יהיה? ליברמן (תחבורה בשבת ונישואים אזרחיים) כן, מרזל לא?  

ראו זה פלא. אנשים שסבורים שהשבת היא היא מקור הברכה, וכל העושה בו מלאכה, ונכרתה הנפש ההיא מעמיה, לא רואים כל בעיה לשבת יחדיו באותה מפלגה עם אדם שמחלל את השבת לעיני כל ואינו בוש בכך.

אם אין בעיה, ואכן אין בעיה, למען מטרה משותפת, לשבת עם חילוני - עם שקד, עם מגל ועם עוד אנשים רבים מצויינים, באותה מפלגה, ולשאת את דעותיהם ומעשיהם ביחס לקדושת התורה והמצוות, אזי אין כל סיבה שלא נשב יחדיו, שלחן אחד, עם אחינו מעוצמה יהודית ששומו שמים, אוי ואבוי, בסך הכל סבורים שכל ארץ ישראל כל כולה שלנו.

בכל שיחה פוליטית שאני מקיים אני שומע פזמון חוזר – אם עוצמה יהודית בפנים, גבעת שמואל ורעננה בחוץ. סבבה. ואני לתומי חשבתי שמדובר בזרם הליברלי והמכיל בציונות הדתית, אתמהה. וואלה, לפעמים נראה שאצל הקוראים לעצמם ליברליים, חנין זועבי באה בחשבון לפני מי שעבר על עברה חמורה בחוקת תרבות המערב, בכך שחבש כיפה גדולה מהתקן וגידל שתי פאות בצידי פניו.

מאידך, גם אנשי עוצמה לישראל צריכים להירגע, ומהר. את הדרישות המופלגות שלכם שמרו אולי לכנסת הבאה. קודם תוכיחו לציבור שיש על מי לסמוך. שאתם לא כצעקתה ושהכל בסדר. הסתפקו נא ידידי במקום רביעי או חמישי ברשימה המשותפת. הכניסו נציג לכנסת, נציג שישמיע את קולכם כחלק מסיעה אחת. הראו שאתם יודעים לעבוד בעבודת צוות, כחלק מקואליציה, לעשות משחק פוליטי, משחק שיש בו גם הפסדים, ולא רק ניצחונות וסיבובים תקשורתיים.

ועוד הערה קטנה. די נמאס, באמת. כל מערכת בחירות נפתחת הסאגה המטורללת הזו בין האיחוד הלאומי לבית היהודי, והגיע הזמן לשים לזה סוף, כי באמת נמאס לשלוף כל פעם מיקרוסקופים כדי למצוא את ההבדלים הדקיקים בין השתיים. בואו נעבור את הבחירות ונצא לדרך, ויש לזה הרבה זמן, למצוא נוסחה שתאפשר לאחד באופן סופי את שתי המפלגות למפלגה אחת, עם מוסדות, הנהגה, הנהלה ושטח אחד, בית יהודי לאומי עוצמתי אחד.