שילוב ידיים, לשם שמיים
שילוב ידיים, לשם שמיים

הציבור צמא לחיבור ואחדות פוליטית, החיבור מתבקש וחיוני, המציאות מדברת בעד עצמה, והסקרים לא מחמיאים. נתניהו חרד לגורלו וגורל גוש הימין, זכרון הפיצול בימין בימי טרום רבין שב וצף, הציבור אומר את דברו, ארץ ישראל ממתינה לסיירת מגוונת שתילחם בעדה - אך דבר לא קורה בפועל, בנתיים.

שלושת החלקים יכולים להרכיב יחד פאזל מוצלח מאוד. אם הרב רפי פרץ חובר בע"ה לבצלאל סמוטריץ', למרות תפקודם השונה בימי הגירוש – זה אומר שאנחנו יודעים לשים פערים בצד ולהתאחד כדי להתקדם.

אם זרמים מרכזיים בציונות הדתית יודעים לשלב ידיים יחד עם תלמידי הרב כהנא, זה אומר שאנחנו פועלים לשם שמיים. הרב כהנא קיבל כידוע מכתב תמיכה מהרב צבי יהודה, כי אחרי כל ההבדלים הקטנים - רב המשותף לנו, הדרכים ליעד שונות.

הבית היהודי, עצמה לישראל, והאיחוד הלאומי – מביאים כל אחד את הגוון שלו, ואת ארגז הכלים שלו לקידום היעדים החשובים לנו, לכולנו. מי שמתמקד רק בתועלת שיביא הוא לעם ישראל, מתקשה לוותר על יכולת השפעה רצינית לטובת חברו ההולך בדרך מקבילה.

לאחר עזיבתו של נפתלי בנט רבים ציפו כי בצלאל סמוטריץ' ישאף לכתר ויתעקש על מקום ראשון. בצלאל ויתר ופינה בקלילות את מספר אחד ברשימה לרב רפי. למרות זאת, מקורבי הרב רפי פרץ ובראשם הרב אלי סדן מושכים את הבית היהודי למקום לא טוב. למלחמות פנימיות. לקרבות עיקשים חוזרים ונשנים, בכל הימים האחרונים, על הבכורה הכוללת ועל הבלעדיות של הבית היהודי, אנחנו המארחים ואתם האורחים, ללא שותפות שוויונית. זו התגוששות בתוך הנגמש ללא כל צורך. הנחישות אינה במקומה, היא מיותרת מזיקה ויכולה להיגמר בהפסד צורב לכולנו.

קל לדבר כנגד מזימות רשע חיצוניות מהאיחוד האירופי, קשה יותר לוותר לאח, לשכן, לחבר מהבית. העיסוק בחיבור הקריטי הזה נמשך הרבה יותר מידי זמן, הסבלנות הולכת ופוקעת יחד עם החול האוזל בשעון הפוליטי. עדיין לא מאוחר, גלו אחריות וצאו לדרך רחבה משותפת, כי כולנו פועלים לשם שמיים ולכבודה של ארץ ישראל.