עד כמה אפשר להתבזות

מאיר גרוס , י"ב באדר תשע"ט

דעות מאיר גרוס
מאיר גרוס
צילום: עצמי

נראה שטראומת עזיבתם של בנט ושקד, עדיין מטריפה את דעתם של אנשי הבית היהודי.

כמפלגה אידיאולוגית, אין מקום בלעדי לכוכבי שביט, לכאורה, בשמי הציונות הדתית. אלו באים ונעלמים. מתחילים בקול תרועה, מחובקים ונעלמים לפתע פתאום.

לאחר הפתעת הנטישה של הצמד החדש (אגב, מה למועלם רפאלי שם), היינו מצפים שהכיוון ישתנה. שתהיה חזרה אל הקו האידיאולוגי ואל אנשים שיוכלו להביאו לידי מעשה. ואכן, ישנם חברי כנסת ואנשי ציבור שהוכיחו עצמם וניתן לסמוך עליהם. אך יצר ההרס העצמי, מלווה בהתנשאות בלתי מובנת, נמשך אפילו על פי תהום.

כשסוף סוף נסגרו ההסכמים הפנימיים נפתחו הפיות. ההתבזות של שינוי הסיכום מיום ששי- בין סמוטריץ' לפרץ- במוצאי שבת, הביאו לשבוע מבייש שנחתם על פי הסיכומים שבוע קודם. אבל נותרו משקעים מיותרים. הגב' יפעת ארליך, שהוצנחה מאי שם למקום מעולה (אגב, מינוי ראוי על פניו), מדווחת כמי שהחלה במאבק על קידומה ברשימה. ותוהה המצביע שמא היא חוששת למניין המנדטים בביצה שלא נולדה?

האם זו הפגנת אי אמון במפלגה שאימצה אותה אל ליבה ? והשאלה המרכזית: האין מישהו שם שילמד את כל החברים לשים שפה לפיהם- כמאמר "היהודי הקדוש" בפרשת השבוע, תצווה- ולדעת גם לשתוק?  אפשר לריב בדיונים סגורים. אבל כלפי הציבור עדיף לשמור על חזית אחידה, להפגין חברות ויכולת עבודה יחדיו.

כפי שזה נראה, לא נבחרו המועמדים בגין כישורים חברתיים ויכולת עבודת צוות. זאת, אף על פי שברור שהם תלויים זה בזה. ב"מלחמת הכוכבים" המצטיירת במערכת הבחירות הזו, הבית היהודי יכול להתהדר כבית מאוחד, ומפלגה שחוברה יחדיו. כזו שכולם בה חברים. בלי הדלפות וללא מלחמות בתוך הנגמ"ש. האמנם יש שם יכולת להבטיח את ה"יחדיו" בקדנציה הבאה? ואולי כדאי לנסח התחייבות וקוד אתי שיחתמו עליו כל המועמדים?

הרב פרץ, שהפתיע בנחיתה בראש הכוח, צריך לאכוף כללי התנהגות מחמירים. לנווט למסלול הטוב ביותר, ולהתחמש במסרים אחידים ובהירים ומחייבים. כל אחד יכול להתגדר בתחום משלו, במסגרתם, בלי לדרוך על יבלות האחר. ואם אינו יכול, אז במחילה מכבודו ישוב לעיסוקיו הקודמים. לרב, למשל, יש מכינה וסטנדר ללמד תורה. הגיע הזמן שכולם במפלגה יבינו שסמוטריץ' אינו נטל אלא נכס אמיתי ואולי היקר ביותר של המפלגה המאוחדת. הבחור חרוץ וחכם, עובד נפלא, יש לו גם חושים חדים. ולמען האמת מוזר מה שקורה שם.

בנט ושקד שלא היו בשר מבשרה של המפלגה הציונות הדתית, התקבלו בסגידת אלילים. ואילו סמוטריץ', גידול מפואר של אותה תנועה, מתקבל בחשדנות מביכה. האומנם הקנאה מעבירה את החברים שם על דעתם. הרי הצלחתו היא הצלחתם. ומותר לבקש גם מיפעת ארליך, הטירונית בפוליטיקה, שתכבד את חבריה שם. יוגב ראוי למקומו וחבל לקלקל לכל המפלגה בגין גחמות אישיות. וכן, הרב פרץ צריך לקרוא גם לה לסדר. עד כדי החזרתה לחיק התקשורת האוהבת.

ועוד מילה על "עוצמה לישראל". מעבר להפחדות אי ההצבעה של אנשים שספק אם בכלל מצביעים לבית היהודי. רובנו, אם לא כולנו, מצרפים את מרזל, בן גביר, וד"ר (היי, אקדמאי !) בן ארי למניין. איני זוכר פסיקה המחייבת התרת נדרים בטרם תפילה עמם. אז מה אם הם חושבים אחרת ומדברים אחרת. האומנם רק "מי שלובש צבעוני ולא לבן בשבת, הוא שייצג אותי"! וכי יש מעט חברי כנסת שהשפה והסגנון שלהם מעטים חרפה על הציבור וכמובן על הכנסת כולה. ולא שמענו ביטויי סלידה כלפיהם. למצער, הבה ונסכים כי עדיף שעוצמה יהיו בכנסת במקום כאלו שהם שונאי ישראל ושונאי יהדות ודמוקרטיה.

בחירות הם שכל, חוכמה ובעיקר חיי מעשה. ולא תיאוריה מעופפת בעננים.