הגנרלים מפחידים אותי

שלושה רמטכ"לים בראש רשימה אחת, זה כבר ממש מפחיד. כמות האגו המצטברת שם לא מבשרת טובות.

ד"ר חיים משגב , י"ט באדר תשע"ט

ד"ר חיים משגב
ד"ר חיים משגב
צילום: עצמי

ככל שיותר גנרלים מצטרפים למערכת הפוליטית גוברת הדאגה בליבי. בכל הפעמים הקודמות שבהם עמדו בראש המדינה גנרלים התרגשו עלינו קטסטרופות ביטחוניות.

הארוגנטיות שלהם, זחיחות הדעת ושאר התכונות הרעות שעוטפות  אותם, כגון הביטחון שעמידה תחת אש מכשירה אותם לנהל מערכות אזרחיות, כבר הוכחו כמקסמי שווא. שוב ושוב נחלנו אכזבות מרות. נהרות הדם שנשפכו ברחובותינו היו מפירות הבאושים של הגנרלים הללו.

ושלושה רמטכ"לים בראש רשימה אחת, זה כבר ממש מפחיד. כמות האגו המצטברת שם לא מבשרת טובות. שוב חוזרות על עצמן המנטרות השחוקות. אשליות השלום נשלפות מתוך התרמילים המאובקים – ורבים מבקשים להתבשם מהן. ראינו את זה אצל יצחק רבין  ואחר כך אצל ברק  ואחר כך אצל שרון - ובכל פעם שכחנו את הפעם הקודמת. את הקונספציות השגויות. את הפומפוזיות הריקה מתוכן. את הולכת השולל.

אינני יודע למה זה קורה לנו פעם אחר פעם; אולי משום  שיש משהו בהילה האופפת את הגנרלים שמשדר מעין תחושה שהם יודעים טוב יותר מאיתנו, האזרחים שבסך הכול יוצאים בכל בוקר לעמל יומם או להמשך הלימודים לאחר שירות חובה בצבא. אבל, לצערי, זאת תחושת-שווא. אין לגנרלים  שום יתרון על מי שעיניו בראשו ורואה את הדברים שלא דרך קנה הרובה. פעמיים הפצצנו כורים גרעיניים בארצות שכנות – ובשתי הפעמים עמדו בראש הממשלה מי שלא באו משורות הצבא. והיו לנו גם שרי ביטחון טובים לאין שיעור מאלה שצמחו בצבא.

קחו, לדוגמה, את  טל רוסו, אלוף עטור תהילה, שאין בכוחי לאמוד אותה, שכבר בנאומו הראשון, לצידו של אבי גבאי, דיבר על "היפרדות מן הפלשתינים". אינני יודע למה בדיוק הוא כיוון  או מאין לו הביטחון שזה הפתרון הנכון, או כיצד הוא רוצה לבצע את "ההיפרדות" הזאת, אבל נראה לי שמדובר  בעוד מוכר אשליות. מתקבל הרושם שהוא פשוט מתייחס אל המציאות כאל משהו שבכוחו לשנות בהבל פה. פינוי שטחים, אין בו מאומה שמקדם שלום.  זה הוכח, למרבה הצער, יותר מפעם אחת.  חלומם הרטוב של הערבים היה  מאז ומתמיד קידום תורת השלבים שלהם, ונסיגה משטחים, עם הסכם או בלי הסכם, זה בדיוק מה שהם רוצים. שהרי כל שטח שהם מקבלים מקדם אותם, להבנתם, לא לעבר פתרון מדיני, אלא  לעבר המטרה הסופית: שליטה על כל השטח שממערב לירדן לשם הקמתה של ח'ליפות ערבית.

הפרחת בלונים, ובזה עוסקים כרגע כל הגנרלים שמצטרפים למערכת הפוליטית, זה משחק מסוכן. הפלשתינים מפריחים אותם כדי  להצית שדות – אבל כשעושים את זה  אנשי צבא יש סיבה לדאגה. גורלנו איננו יכול להיות חלק ממגרש משחקים פוליטי. גם לציניות פוליטית צריכים להיות גבולות.

הערבים התחילו לרצוח בנו הרבה לפני שתכניות ההיפרדות הנואלות שיש באמתחתם של גנרלים זחוחי-דעת להציע ראו אור. הם לא רצו בנו, היהודים, בכל שטח שהוא. הם ראו בנו נטע זר. הם לעולם גם לא יסכימו ששטח כלשהו מארץ ישראל המערבית ישמש כביתו הלאומי של העם היהודי.

אז למה רוסו וגנץ חושבים שנסיגה נוספת, גם בהסכם, תסייע לביטחונה של המדינה היהודית ? כלום באמת זה הפיתרון שראשוני הציונות ראו לנגד  עיניהם? האין זה נכון שהם דווקא ראו בהתיישבות היהודית, גם בלב יישובים ערביים, ערך ביטחוני שמבטיח שליטה אסטרטגית?

אחיזת העיניים ששוב מציפה את רחובותינו צריכה להטריד כל אחד.