האבולוציה המפתיעה של האלקטורט הישראלי

הרב ד"ר פול שרל־פוקס , כ"א באדר תשע"ט

דעות חרדים בקלפיות, אילוסטרציה
חרדים בקלפיות, אילוסטרציה
צילום: איתן נדב

בספרו The Righteous Mind: Why Good People are Divided by Politics and Religion משנת 2012, ג'ונתן היידט מציג תיאוריה של חשיבה מוסרית המנסה לסייע להבין את השסעים החריפים, לעיתים אלימים, בין בני אדם ובין מפלגות מצידה הימני של המפה הפוליטית. ראשית אשרטט בקצרה את התיאוריה שלו ואחר כך אסביר מדוע לדעתי חלו שינויים בתפיסה של הבוחרים הישראליים וגם מדוע זה קרה מהר כל כך.

התיאוריה של היידט מונה חמישה יסודות בסיסיים להתנהגות מוסרית: אכפתיות, הגינות, נאמנות, סמכות וקדושה. השניים הראשונים – אכפתיות והגינות – תלויים זה בזה ומשתנים יחד. בדרך כלל אלו שמגדירים את עצמם ליברליים יעדיפו לפעול על פי עקרונות אלו: אכפתיות היא האינסטינקט לסייע ולהגן על אחרים והגינות היא הדחף העז לעשות צדק לפי כללים ומוסכמות מקובלים. בקבוצות הפוליטיות האלו שלושת האחרים תופסים מקום פחות מרכזי.

השמרנים, אשר רובם מזוהים עם הימין הפוליטי או הדתי, מעריכים את שלושת היסודות נאמנות, סמכות וקדושה כמעט שווה בשווה עם אכפתיות והגינות. עבורם כל חמשת היסודות קריטיים בבואם לקבל החלטות ערכיות. במחקרים שבוצעו בכל רחבי העולם נמצא שאלו שמשתייכים לחברות אשר מוגדרות כמסורתיות יותר, רואים בחמשת היסודות כחשובים והכרחיים לחיים המוסריים.

חשוב לי להבהיר נקודה אחת: אנשים מכל המגזרים מעריכים את כל אחד מהיסודות. ברם, הם מייחסים חשיבות גבוהה יותר לערכים מסוימים על פני אחרים אשר מגדירים את זהותם ומעצבים אותה.

עד לחיבורים האחרונים בימין ובמרכז (המכונה שמאל בפי הימין) החשיבה הייתה שככל שהשמרנים הפוליטיים יעריכו יותר את הנאמנות, את הקדושה ואת הסמכות, הם ימשיכו להצביע עבור נתניהו כי הוא תמיד מציג את עצמו כשומר על הערכים הללו ומציב אותם כמעט שווה בשווה כמו אכפתיות והגינות אם לא יותר.

אבל החיבורים הפוליטיים האחרונים והמהלכים המשפטיים האפשריים שינו בחטף את התמונה מאז ההכרזה על הבחירות שיתקיימו ב־9 באפריל. כאמור, בימין מעריכים את הנאמנות, הסמכות והקדושה (ובכללם גם ערכי הדמוקרטיה הנתפסים כקדושים). ככל שנתניהו נתפס כמכרסם בערכים האלו, הוא עלול לאבד את התמיכה המסורתית – תרתי משמע – בו. יש אומנם דתיים אשר הדמוקרטיה איננה עומדת בראש מעיינם, אבל בינתיים הם מיעוט ימני יחסית קטן.

תגובת איפא"ק ליחסו של ביבי לעוצמה היהודית תשמש דוגמה מכיוון שאין לנתניהו תומכים גדולים וחשובים כמו הנהגת איפא"ק. ברם, אף הם הסתייגו לחיבור של הימין הדמוקרטי – גם אם אינו פלורליסטי במיוחד – עם הימין הגזעני. חיבור זה יכול ליצור גוש חוסם – אך לא נראה שממשלת הליכוד תוכל לצרף אותם לשלטון מבלי לאבד תמיכה מהשדולה המובילה בארה"ב.

זאת ועוד, האפשרות שנתניהו יועמד לדין מאיימת על התפיסה הדמוקרטית בארץ. אם זה בתיק 2000 אפילו תומכיו אשר מאמינים שהוא זכאי יתקשו לקבל ראש ממשלה שמואשם במעשה אשר מסכן את הדמוקרטיה הקטנה שלנו. השמרנים שמעריכים את כל ממדי המוסר לא יוכלו להכיל את הפרת הטוהר והנאמנות שנתניהו משדר כרגע.

ובמרכז אנו עדים לגוש חדש: כחול-לבן. מהאוסף של הדמויות המובילות שם נראה כי הם למדו כיצד לשחק בתוך הזירה הפוליטית הישראלית. העבודה ומרצ הם שמאל קלאסי. אצלם ההגינות והאכפתיות מנצחים על הכול ואת הכול אולם הבוחרים הישראלים כבר שנים רבות לא קונים את המסר הזה. גנץ ויעלון הבינו שעליהם לשדר בכל התדרים של המוסר כי זה מה שמדבר אל האלקטורט הישראלי השמרני והפחות ליברלי. בגלל כל מיני סיבות ונסיבות האכפתיות וההגינות כבר אינן יכולות להוביל גוש שלם בבחירות.

ראוי לציין כי מה שמאפיין את כחול-לבן הוא עמימות לשמה. הגנרלים אכן משדרים סמכותיות וזה חשוב לבוחר הישראלי. "יש עתיד" משדרת היצמדות לטוהר ולנאמנות של הערכים הקלאסיים של דמוקרטיה ויהדות, ונראה כי הם מצליחים לשדר גם אכפתיות והגינות כי כך הם מצליחים לגרוף קולות (וירטואליים בינתיים) גם משמאל.

ומה מפתיע? שזה קרה מהר כל כך. אבל גם לזה יש הסבר או לפחות ספקולציה מדעית: מהביולוגיה האבולוציונית אנחנו לומדים שככל שאוכלוסייה קטנה יותר כך היא משתנית (mutate) מהר יותר. המוטציות האלו עוזרות להישרדות. מהאבולוציה התרבותית אנחנו לומדים שבני אדם יכולים להאיץ את המוטציה הממתית ושהיא מתרחשת בקצב פי כמה מהר יותר לעומת האבולוציה הביולוגית. אנחנו יכולים להעביר ממים (מן גן תרבותי) במהירות הבזק לעומת המוטציות הביולוגיות שלוקחות את הזמן שלהן – אפילו באוכלוסייה קטנה.

האלקטורט הישראלי קטן יחסית. עם 8.7 מיליון תושבים ושישה מיליון מצביעים שינויים אבולוציוניים ־תרבותיים עשויים להתרחש מהר ולזה אנחנו עדים. לפני פחות מחודשיים היה ברור שביבי ימשיך להיות מלך ישראל. עכשיו זה לא ברור לגמרי. רק ניווכח לדעת אם הספקולציה הזו נכונה ב־10 באפריל.