מ'שמש העמים' עד גופשטיין

צדקנֵי הרצף שבין השמאל הציוני-דתי לעיתון הארץ, מוכנים לשרוף את המועדון – ובלבד שנפשם הממורקת לא תוּכְתָם מהתגייסותה של עוצמה יהודית להצלת הבית היהודי

מנחם רהט , כ"ג באדר תשע"ט

מנחם רהט
מנחם רהט
צילום: עצמי

    1.מעשה ביהודי ציוני בכל רמ"ח ושס"ה, ששירת הימנון התקווה היתה קדושה בעיניו לא פחות מתפילת נעילה המרוממת של יום הכיפורים.

הוא הקפיד  להתייצב זקוף ומתוח, כמקובל, כל אימת שהושמע ההימנון הלאומי. יום אחד חש כי בעת ששר את התקווה, הגיעה יד אלמונית לכיסו ושלפה מתוכו את ארנקו התפוח. מה יעשה הציוני האדוק? יחדל לשיר ויסכל את הגניבה? אבל היאך יפגע בקדושת התקווה?

    אותו פראייר משול לאותם יפיופים במחנה הציונות הדתית ומחוצה לו, שנפשם המזוככת התקשתה לשאת השבוע את צירופה של עוצמה יהודית לבית היהודי. האם עדיף מבחינתם שיישרף המועדון, ושתימחק הציונות הדתית מן המפה, ובלבד שנשמתם תישאר צחה כבדולח?

2. נשכח מהם עיקרון העל שחייב להנחות את דרכו של כל בר דעת, ש'הטוב ביותר הוא אוייבו של הטוב', ושמי שרוצה 'לתפוס מרובה' מידרדר למצב של 'לא תפסת'. נתעלמו מהם הסקרים והלכי הרוח והתחזיות, שניבאו כי רשימת הבית היהודי לא צולחת כלל את אחוז החסימה הדרקוני, ולראשונה לא יהיה לציונות הדתית ייצוג במליאת הכנסת, אלמלא האיחוד הטכני עם 'הגזענים' בן-גביר ובן-ארי, מרזל וגופשטיין (שבריונים מהשמאל מאיימים על חייו, בשל מאבקו בהתבוללות).

3. ואשר לחיבור עצמו: לא חייבים לאהוב את עוצמה יהודית, אבל גם אי אפשר לפסול אותה בטענות שווא, בהתבטאויות מסיתות נוסח גזענים ונאצים וחוקי נירנברג. בן-גביר ובן-ארי מציעים היום תפיסת עולם שונה מזו של הרב כהנא, עם אידיאולוגיה יהודית ששום יהודי נאמן למורשת ישראל המקורית, האורתודוקסית, אפילו המודרן-אורתודוקסית, אינו יכול להתכחש לה, ומי שטוען שיש פסול במורשת הזו, טוען בעצם, במלים אחרות, שאין לו חלק ונחלה בתורת ישראל: התנגדות להתבוללות (בארה"ב כבר מקיף הנגע 70% מהקהילה היהודית, ו-90% מקהילת היורדים); עידוד הגירתם של 'אוייבי המדינה' (כך נכתב במצע עוצמה יהודית ולא גירוש ערביי ישראל כפי שמעלילים עליה); הכרה בעיקרון ש"זכותנו על ארץ ישראל אינה ניתנת לעירעור מאז ולעולם"; התנגדות למדינה פלשתינית דאע"שית-חמאסית; הצורך בהעמקת הזהות היהודית בקרב תלמידי ישראל (ללא שלילתה בתואנות הדתה); הענקת מלגות מלאות לחיילים משוחררים; הפרדת מוסד התביעה הכללית ממוסד היועהמ"ש; אכיפת שיוויונית של החוק על כל אזרחי ישראל, לרבות הרשויות המאפשרות השתוללות בתחומי הבניה והארנונה – ועוד.

4. בואו נדבר גלויות: מה רע בכל אלה? האם אחד מן הסעיפים הללו אינו מקובל על יפי הנפש, שבקלות דעת פושעת נזעקו: געוואלד!  נאציזם!? אין לך הכחשת השואה גדולה מזו. לטעון כי אנשי עוצמה יהודית הם נאצים, זה כבר חציית כל הקווים האדומים, ופגיעה בזיכרון קדושי השואה. אנשי עוצמה יהודית מבקשים להשמיד עם כלשהו מעל פני האדמה? מכינים להם תאי גזים? מקימים להם אושוויץ וטרבלינקה? אין הגדרה אחרת לנסיון להדביק להם את הנאצים מאשרא מעשה נבלה. אכן, נעשתה נבלה בישראל, ומי שמכנה יהודי בשם נאצי, הוציא עצמו בעצם מכלל ישראל. הופך עצמו לשיקוץ משוקץ. לא פחות.

ואם אנשי עוצמה יהודית פסולים כל כך, כיצד ישבו נציגיהם של יפי הנפש עם בעלי אג'נדה דומה (גנדי זאבי, למשל) בממשלות ישראל הקודמות?

הצביעות נוסקת לשמים. כהנא פסול אבל בל"ד עוכרת ישראל, בראשות עזמי בשארה שנתגלה כמרגל למען החיזבאללה שסייע לו לכוון את טיליו לעבר אוכלוסיה אזרחית בישראל, זכתה לתמיכת נציגי העבודה ומרצ, ערב הבחירות לכנסת ה-16, במאבק שהתנהל בוועדת הבחירות המרכזית  ב-2003 בעניין פסילתה. והצדיק הנודע אהוד ברק, איש השמאל, השתתף ב-1999 בכנס בחירות באום אל פאחם בהשתתפות ראאד סאלח, על מנת ללחוץ בדרך זו על בשארה שלא ירוץ לראשות הממשלה מול ברק ובכך יגדיל את פוטנציאל הקולות שיתמכו בו. עוכרי ישראל הנאלחים המייחלים להשמדתה, שהם אולי הדבר הכי קרוב לנאציזם, כשרים בעיניהם, אבל עוצמה לישראל הם טריפה מוחלטת.

ברוכים הבאים לממלכת הדאבל סטאנדרט.

5. כנגד כל הטענות הללו שולפים הצדקנים והטהרנים, ברצף שבין מפלגת מימ"ד ז"ל למערכת עיתון הארץ, את מענה הקסם הנשלף לעת כזאת: שומו שמים! – הם הרי מייצגים את הרב כהנא, שהציע בכנסת לא מעט חוקים גזעניים.

וזה בהחלט נכון (ורק מחמת קוצר היריעה לא נפרטם). אלא שמאז הירצחו ב-1990 על קידוש השם בידי מחבל מוסלמי מאל קאעידה, בשעה שהופיע בפני יהודים בניו יורק במגמה לשכנעם לעלות ארצה, חלפו כמעט שלושים שנה. הרבה מים זרמו בירדן מאז. וגם בנהר הוולגה.

6. אבל הם מסרבים לשכוח את חטאי הרב כהנא, בדיוק כשם שהזדרזו לסלוח, מצד שני, להזויי השמאל הרדיקלי הישראלי, על רצף מפ"ם עד חוגי שמאל קיקיוניים למיניהם, שסגדו והאלילו את גדול עריצי המאה ה-20, הרודן יוזיף ג'וּגאשווילי סטאלין, והכתירו את הקצב ממוסקבה בביטאוניהם בתוארי הפלגה נשגבים וכוזבים: "שמש העמים", "מנהיגם הגאוני והאהוב של עמלי העולם כולו", ועוד מליצות פלצניות שיקריות שכאלה.

לאיש מבין הטהרנים והמתחסדים, נקיי הדעת כמובן, לפחות בעיני עצמם, לא היתה בעיה לשבת עם השמאל שסגד עד כדי התבטלות בפני המפלצת ששילחה למעלה מ-40 מיליון איש למותם המיותר. מימ"ד ישבה איתם לפחות בארבע ממשלות ישראל. אבל עם עוצמה יהודית, זו שמשתיתה כיום את מצעה על הנחות יסוד יהודיות בעליל, יש להם בעיה, שמובילה לדיבורים מטורפים על רצח פעילים בעוצמה יהודית ועל הממשלה הבאה שתקים תאי גזים, רחמנא ליצלן.

7. מוטב שיזכרו שוחרי 'ייקוב הדין את ההר', שאם לא יהיו תלויים זה בזה, יהיו כולם תלויים זה לצד זה.