האם לפחד מכהאניזם?
האם לפחד מכהאניזם?

לציפי לבני היה רק נושא אחד לעסוק בו, אומרים, וכשחדל לעניין את המצביעים פרשה מהחיים הפוליטיים. על פי היגיון זה, כאשר יתחדש העניין הציבורי בתהליך המדיני, גם לבני תחזור. 

ההנחה שגויה, כמובן, משום שהציבור לא איבד עניין כלל, אלא הסיק את המסקנות שלו והמשיך הלאה לשלב הבא של התהליך. בפשטות, לנוכח ההוכחות הרבות למכביר שסיפקו לנו הפלסטינים, שאינם מסוגלים להקים מדינה בעצמם ולנהל אותה ולוותר על ניסיון הכיבוש מחדש של ארץ ישראל והשמדת תושביה היהודים, החלטנו להפסיק לתגמל רוצחים.

הפיגועים הרבים מחזקים אצלנו את ההבנה שאין עם מי לדבר ושתרבות המוות אינה ראויה לשכר אלא לעונש. כך שהציבור הישראלי, אפילו השמאלני, כבר אינו מאמין בדרך הפשרה אלא הולך ומקצין, חשדן מתמיד כלפי כל ניסיון לדחוף אותו למדינה פלסטינית רצחנית לצדנו.

לבני הלכה ובא הכהאניזם וכל מי שמחשיב עצמו מתון ומצפוני נזעק לנוכח האיחוד בין מפלגות הימין הקטנות. משום מה, נדמה להם איכשהו שהם מוסריים ומצפוניים מאותם "בריונים וגזענים", ולא היא. מה שצבועי המצפון מתאמצים להשכיחו הוא שבלהיטותם הרבה לגרש יהודים מאדמתם בעבר ובעתיד, כל תומכי הטרנספר היהודי הכשירו בכך את רעיון ההגירה הערבית מרצון. בכך, נשאו את המפלגה הדוגלת בכך על כפיהם היישר ללב הקונצנזוס של בחירות 2019. האיחוד לגיטימי ואף רצוי בעיני רבים מאוד, ולא בכדי.

מי שרוצה פתרון סכסוך אמיתי מוזמן להביט קדימה אל העתיד ולנחש את המהלכים מאחורי הקלעים, כפי שעושה זאת ראש הממשלה. נתניהו מבין שכל פתרון עתידי של הסכסוך יהיה כרוך בהתקה טקטונית של ממש בתפיסות של היהודים והערבים באזור, ולכן כנראה הוא אינו נרתע מאיחוד ימני ומצירוף אפשרי לקואליציה בעתיד.

הפתרון הבא לא ייטה לכיוון הפשרה אלא להפך, יקצין לעבר קביעת עובדות רדיקליות בשטח והפניית עורף להנחות יסוד שאבד עליהן כלח. מה שנלחש בעבר בחדרי חדרים ואף גונה ככהאניזם כבר אינו מפחיד אף אחד. גם אם עדיין אין לו רוב, כבר לא נבהלים מרעיונות פסבדו-רדיקליים שכהנא הטיף להם משום שבן גוריון ניסה אותם לפניו ונכשל. לאחר שחזינו בטרנספר שאורגן על ידי ממשלות שהבטיחו לנו שזה בדיוק מה שיביא לנו שלום וביטחון, כעת כל אדם שפוי וסביר מתחרט עליו.

המצביעים, שהבינו כי רעיון הגירוש כבר אינו פסול מעיקרו אלא הוא נאכף רק על יהודים, כבר לא נבהל מכך שיהיו ערבים שיהגרו מכאן בהמוניהם, גם משום שהם עושים זאת ביוזמתם. מה שכהנא אמר אז אומרים היום רבים, פשוטו כמשמעו.

אף אחד כבר אינו נבהל משיבה לערכים יהודיים של ניצחון ושל עמידה איתנה. מה שבית המשפט נכשל בו בשנות ה-80 בפסילת כהנא עושה הבוחר הישראלי, שדוחף את הבית היהודי והאיחוד הלאומי להתאחד עם עוצמה יהודית. אין כאן מירכאות, ולא במקרה.

גם אם המצע שלהם אינו מדבר ללבם ולשכלם של כולם, הערכים האלה קיימים גם בלקסיקון השמאל הציוני, גם אם לא יעזו לומר זאת בגלוי ויחרפו ויגדפו את האיחוד הכהאניסטי. עוצמה יהודית, בית יהודי יהא אשר יהא, איחוד לאומי, הם התשתית של כולנו ועל זה מסכימים כל מי שדורש מדינה פלסטינית כדי לשמר בדיוק את אותו צביון יהודי.