סערה על גלי האתר

האופי היהודי של מדינתנו, הוא הערובה שלנו לכך שאנו יכולים וצריכים להיות מי שאנחנו במלוא מובן המילה ולא לחשוש מכך שנאבד את היחס הנכון כלפי הזר

רגב אביצדק , כ"ז באדר תשע"ט

רגב אביצדק
רגב אביצדק
צילום: ללא

אחד הדברים הבולטים שהתרחשו בקדנציה החולפת ועוברת של הממשלה הנוכחית, הינו ללא ספק העברת חוק הלאום. החוק כולל אמירות די פשוטות, שלכאורה מהוות בסיס לקונצנזוס נרחב. הגדרות שלא היינו מצפים שמישהו יכול לעלות בדעתו לערער עליהן באופן משמעותי.

והנה, התרגשה עלינו הסערה דווקא ממקום לא צפוי – העדה הדרוזית. במסע מתוקשר ומתוזמר (על ידי מי?) התברר לנו שהגדרת מדינת ישראל כבית הלאומי של עם ישראל שומטת את הקרקע מתחת לברית הדמים שבין שני העמים, הלא היא, כך התברר פתאום, הגדרתנו כמדינה דמוקרטית.

כלי התקשורת זעקו על שנאת הזר, על הבגידה, על תפיסת העולם החשוכה ממנה החוק נובע, ורק לאחרונה אחד מן המתמודדים העתידיים לכנסת הצהיר שהוא מתכוון לתקן את החוק אם וכאשר יינתן לו המנדט. התחלנו כולנו להרגיש קצת לא נעים על ש"העזנו" להגיד דברים כה פשוטים כגון שהמדינה היא של העם היהודי דווקא ולא של אף אחד אחר, או שהעברית היא שפתה של המדינה שלנו.

אולם אם נעצור לרגע, נראה ששוב מוכרים לנו סיפורים מנופחים, במטרה להטמיע בנו אמירות ותפיסות תפורות לפי מידה (בשליחות של מי?). אם נעצור ונתבונן רגע במעט היגיון ויושר, האמת תתברר, וכל הסערה הגדולה תתגלה כסערה בגלי האתר שכתמיד גבוהים יותר מגלי המציאות האמתית ומאיימים להטביע אותנו אם לא נשים לב.

הוצבה לפנינו כביכול משוואה: מן הצד האחד הגדרתה של ישראל כמדינה דמוקרטית, ומן הצד השני הגדרתה כמדינה יהודית. בצד הראשון נמצאת הקידמה, הסובלנות, קבלת האחר; ובצד השני הפשיזם (לא פחות!) ושנאת הזר.

האם זה אכן כך? האם היחס הטוב שמקבלים הדרוזים במדינה מזה עשרות שנים נובע מהאופי הדמוקרטי של המדינה?

הבה נבחן את האקסיומה הזו: באמריקה ערש הדמוקרטיה העולמית נהגה עבדות במשך כתשעים שנה מהקמתה, ואף לאחר ביטול העבדות נהגו ברבות ממדינותיה אפליה ורדיפה של אזרחיה שחורי העור על פי חוק; הודו - הדמוקרטיה הגדולה בעולם – מאפשרת אפליה אכזרית של בני ה'קסטות' הנמוכות; הצוענים באירופה מהווים קבוצת שוליים מנודה ונרדפת; הכורדים בתורכיה ועוד מקרים כדוגמתם – כל אלה מלמדים אותנו שאופייה הדמוקרטי של מדינה איננו הערובה לקבלת הזר וליצירת חס טוב כלפי מיעוטים.

כל זאת לפני שהזכרנו כמובן את גרמניה הנאצית שנוצרה במסגרת דמוקרטית, ואת האנטישמיות השוררת באירופה עד ימינו אלה.

אם כן מה יכול להסביר את היחסים הטובים בינינו לבין אורחינו הדרוזים? כנראה שהתשובה נמצאת בצד השני של המשוואה – אופייה היהודי של המדינה ושל העם היושב בה.

האם היהדות שווה לפשיזם ושנאת הזר? האם היהדות מחנכת לברוטאליות ואלימות? ההפך הגמור הוא הנכון – תורת ישראל היא מבשרת השלום העולמית, זו שאינה שואפת למלחמה ולמיסיון, זו שהנחילה לעולם את הידיעה שהאדם נברא בצלם א-לקים ולכן יש ערך לחייו.

בזמן שהעולם עוד לא חלם על דברים קרובים לכך (גם היום הוא מאוד רחוק משם), נביאינו כבר חזו יום בו אפילו חיות תחיינה בשלום זו עם זו. אלפי שנים של נשיאת לפיד הקדמה המוסרית הטביעו בנו חותם בל יימחה – החברה הישראלית היא בעלת שאיפות מוסריות גבוהות בגלל שהיא חברה יהודית, ולא למרות זאת.

אין שום יחס אמיתי בין קבלת הזר לבין היכולת להיות מי שאנחנו. האם נתינת זכויות ויחס טוב ושוויוני לאורחינו במדינה, שבאמת ראויים לכך על שותפותם בהגנתה ופיתוחה, דורשת מאתנו באמת לוותר על זהותנו הבסיסית כעם? התשובה לכך היא לא, כפי שכל בר דעת מבין.

סתירה בין הערכים האלו קיימת רק במוסר מעוות, שיודע להיאחז במילים גדולות יפות אך לא ליישם אותן באופן אמתי במציאות – אם קבלת הזר אומרת ויתור על עצמי ועל זהותי, על מדינתי וארצי, אזי ודאי שתביא בשלב ראשון להתפוררות של המדינה ומוסדותיה, ובשלב השני להתעוררות ריאקציה נגדית בדמות ימין קיצוני ושונא זרים עד כדי אלימות.

זו לא הגזמה – עיין ערך מדינות אירופה שבשם קבלת הזר, החלת האחר ו"דמוקרטיה" נשטפות בזרם אדיר של פליטים שמכלה אותן מבחינה דמוגרפית מחד גיסא ובכך מביאות ללידתן של תנועות לאומניות-ימניות קיצוניות ושל שנאת זרים גואה מאידך גיסא.

האם זו קבלת האחר הטמונה בצד הדמוקרטי של משוואת "יהודית-דמוקרטית"? האם לשם רוצים הזועקים ומחוללי סערת השווא להביא אותנו? אם כך – לא תודה! אין לנו שום צורך להכניס את ראשנו הבריא למיטה חולה.

האופי היהודי של מדינתנו, הוא הערובה שלנו לכך שאנו יכולים וצריכים להיות מי שאנחנו במלוא מובן המילה ולא לחשוש מכך שנאבד את היחס הנכון והתקין כלפי הזר, כיוון שרצוננו כיהודים הוא בשלום ובטוב לכל. דווקא זהותנו היהודית, היא הטומנת בחובה פתרון לשאלות שאולי לאחרים אין עליהן תשובה; עלינו להיות גאים בה ולדבוק בה, כיוון שדווקא כך יתגלה המיוחד והטוב שבעם שלנו, מדינת ישראל תפרח, ותביא בפריחתה בשורה גדולה לעולם כולו.