להתפלל עם העבריינים

המטרה המוצהרת של התנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות מעולם לא הייתה הכותל המערבי.

דודי וכטל , כ"ח באדר תשע"ט

דעות דוד וכטל
דוד וכטל
עצמי

את שורשיה הרעיוניים של התנועה הרפורמית אין כאן המקום לנתח. רק בקצרה נאמר, שתכף עם הופעתה על במת ההיסטוריה, אחד מצעדיה הראשוניים היה ניתוק הקשר המוחלט בין היהדות והיהודים לבין ארץ ישראל וירושלים.

הידיעה הזו, יחד עם הידיעה על כך שהתנועה הרפורמית ככלל לא נאחזת בשום דבר בעולם 'עד מוות' ולא מקדשת זמנים, אתרים ואנשים, מציפה תמיהה גדולה – על מה רגשו אנשי אותה תנועה? איך קרה ופתאום בכל מה שקשור לכותל מערב הם אוחזים בקרנות המזבח ולא מסוגלים להרפות. מה הביאם לסור אל אותו מקום חודש אחרי חודש, להיכנס לעימותים משפילים, תוך צווחות, דחיפות ידיים ומרפקים. זה הרי לא סגנונם, הם אנשי דרך ארץ ונימוס, אנשים הגונים.

המטרה המוצהרת של התנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות מעולם לא הייתה הכותל המערבי. הכותל עבורם הינו 'קו המגע' בו הם משקיעים 'ריכוז מאמץ' מיוחד עבור ניצחונם במערכה כולה.

לאחר אישור 'מתווה הכותל' (2016), בו הוקצה חלק ממנו עבורם, הגיבו ראשי אותן תנועות בסגנון דומה: "מדובר על פשרה היסטורית שמגדירה מחדש את יחסי הדת והמדינה בישראל... יש יותר מדרך אחת להיות יהודי. כך בגיור. כך בנישואין. כך בכשרות" (יזהר הס. מנכ"ל התנועה הקונסרבטיבית). "את המציאות הזו שכאן תהיה בכותל אנחנו נשכפל... אם זה נכון לכותל המערבי, זה נכון לכל עיר בישראל..." (גלעד קריב. מנכ"ל התנועה הרפורמית).

ראשי אותן תנועות מבינים מה שרבים מאתנו טרם הבינו. הכותל הוא השער להכרה והשגת שוויון בינם לבין "המונופול האורתודוקסי", כלשונם. מי שלגיטימי שיקבל חלק בניהול הכותל, לגיטימי גם שיקבל חלק בניהול מערך הגיור, הכשרות והנישואין. זו איננה השערה אישית של הכותב, אלו הם דבריהם של הנאשמים.

הם כבר מזמן הבינו שהרשות להתפלל בכותל על פי מנהגיהם החדשים והקמת הרחבה החדשה, הם אינם רק סעיפים שוליים שיתווספו לתקנון של 'הקרן למורשת הכותל'. הם מבינים שזהו פתח לדבר רחב הרבה יותר. רק תחשבו על ההשבעה הראשונה של חטיבת הצנחנים שתערך לאחר שתושלם בניית הרחבה החדשה, חלילה. היכן לדעתכם היא תתקיים? וטקס יום הזיכרון, בו נואמים מנהיגי העם, היכן הוא יערך?

בינתיים, במסווה של סוגיית זכויות הפרט, או מתוך רפיון בתודעת ההרס אותו זרעו התנועות הנ"ל ביהדות אמריקה, ישנם כאלה מתוכנו שמקדמים ונלחמים על זכותם. כמעט שלא ניתן להאמין, שמי שדחף יותר מכל את התכניות להקמת רחבת 'עזרת ישראל' (השם המכובס שניתן לרחבת הרפורמים), היה מנהיגה הפוליטי של הציונות הדתית. כמעט שלא ניתן להאמין, שבשעה בה הוא עשה זאת, כמעט כולם סכרו פיהם ובחרו שלא למחות במעשיו.

הנ"ל המשיך בדרכו, לשמחתנו. ממחליפיו נשמח לשמוע יותר אמירות נחרצות וברורות לאן פניהם והאם הם הולכים להפעיל את מלוא כובד משקלם כדי לחסום את ניסיון הפריצה של התנועות הרפורמיות לחיי מדינתנו.  

יום שישי הקרוב, ראש חודש אדר ב', הוגדר על ידי נשות הכותל ואנשי התנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות, כציון דרך במאבקם לקבלת הכרה ולגיטימציה במדינת ישראל. את הפגנת הכוח אותה הם מתכננים ניתן למנוע. גם אלף 'מתפללות', או שמא יש לומר 'מתפרעות', לא יעשו רושם גדול אם מולן יעמדו אלפים מבאי הכותל הנורמליים ויאמרו – עד כאן. מתירים להתפלל עם העבריינים – כן, מתחשבים בדעותיהם העברייניות – לעולם לא.