המדינה היהודית צריכה לטפל בשירותי הדת?

הפער בין דברים שהמדינה מבצעת לבין יוזמות פרטיות ניכר לטובת האחרונים. האם גם בנושאי דת ומדינה אפשר לאמץ את השיטה?

הרב חיים נבון , כ"ח באדר תשע"ט

הרב חיים נבון
הרב חיים נבון
צילום: דוד הוכברג

כשהתברר עומק המחסור במים בישראל, הוחלט להקים מתקני התפלה. ארבעה מתקני התפלה גדולים הוקמו על ידי יזמים פרטיים. הם מספקים לנו מים מותפלים באיכות טובה ובמחיר הרבה יותר זול ממה שחשבו.

עובדי מקורות ראו כי טוב, ודרשו להקים גם מתקן התפלה ממשלתי. הממשלה נענתה, והמתקן הוקם, אבל לא כל כך התפיל. בניגוד למתקנים הפרטיים, המתקן הממשלתי מגמגם. הוא כנראה הוקם באופן מרושל, במשך זמן רב לא הצליח לספק את כמות המים המתוכננת, ועלות התיקון האסטרונומית נמדדת במאות מיליוני שקלים, ויש אומרים שיותר.

ומה אני לומד מזה - כמו מהרבה עובדות אחרות דומות? שיש דברים שהמדינה צריכה לעשות, ויש דברים שלא. רק המדינה שומרת עלינו, רק המדינה קובעת את מדיניות ההגירה, רק המדינה שופטת פושעים, ועוד. אבל המדינה לא מצטיינת באספקת שירותים.
יכול להיות שאין ברירה והמדינה היא זו שצריכה לסלול לנו כבישים; אך התוצאה היא שחללית ישראלית ביוזמה פרטית עומדת להגיע לירח, בעוד על הכבישים הממשלתיים אנחנו לא מצליחים להגיע לצומת מסובים.
.

מסיבות היסטוריות, חלק משירותי הדת הם מונופול ממשלתי. אין לזה שום סיבה ואין בזה שום היגיון. אם לרבנות הממשלתית יש מונופול על השגחת כשרות, זה לא הופך את המדינה ל"יהודית" יותר. נדמה לי שיש כאן בלבול בין עם ישראל לבין מדינת ישראל, שהיא רק כלי אחד של העם.

בתי הכנסת שלנו אינם מנוהלים בידי המדינה. זו מקריות היסטורית גרידא: אין שום היגיון בכך שהמדינה מנהלת מקוואות אך לא בתי כנסת. אין היגיון, אבל יש מזל (או בעצם סייעתא דשמיא): בזכות העובדה שבתי הכנסת תלויים ביוזמה פרטית וקהילתית, יש בישראל כ-15,000 בתי כנסת אורתודוקסיים, מגוונים מאוד, באלף נוסחים ומנהגים, ולכל יהודי יש את שני בתי הכנסת שהוא צריך בשביל הבדיחה המפורסמת. בתי הכנסת שלנו מבטאים את עם ישראל הרבה יותר מאשר המקוואות או מבתי העלמין, שהם בניהול ממשלתי.

כשמממשלת ישראל לקחה מונופול על החינוך שלנו, והדירה מהמערכת את ההורים והקהילות, שכבר אין להם מילה על חינוך ילדיהם, היא הצליחה במהירות להפוך את העם היהודי מהעם הכי משכיל בעולם לעם כושל מבחינה חינוכית. אני לא רואה בזה תועלת רבה (נכון הוא שאני מרים גבה לנוכח אנשים שמאוד מתלהבים מהריכוזיות הממשלתית בתחום החינוך, ומוחים בזעם על הריכוזיות הממשלתית בתחום הכשרות. זה מעלה כמה שאלות).

"עם ישראל" אינו "ממשלת ישראל". עם ישראל הוא היחידים והקהילות שמתארגנים בעצמם ומקימים רשת אדירה של בתי כנסת, לתפארת עַמֵנו. לא צריך בשביל זה חותמת של פקיד ממשלתי. הרב יונתן זקס כתב בספרו "The Home We Build Together" שהמשכן נבנה בנדבות פרטיות שנתנו בני העם מרצונם, והוא איחד את עם ישראל; המקדש נבנה במסים שגבה המלך באופן ריכוזי וכופה, והוא הביא לפילוג העם.

אז הנה ההנחה הראשונה בנושא דת ומדינה: אין ערך דתי או אחר במונופול ממשלתי על שירותי הדת, כדוגמת הפיקוח על הכשרות (אפשר גם לחשוב שפיקוח על כשרות הוא איזה פולחן דתי עילאי, שרק המלך והכוהן הגדול רשאים לבצע. בסך הכול צורך טכני). המדינה צריכה להסתפק בתפקיד של רגולטור, ולבדוק שהגופים שמשגיחים על הכשרות לא מרמים, כפי שהיא מפקחת בתחומים אחרים. יותר מזה אנחנו לא צריכים.

מאמר זה הינו הראשון בסדרת פוסטים בנושאי דת ומדינה, מתוך דף הפייסבוק של הרב חיים נבון.