מה יעשה נתניהו דקה לאחר המידגם?

לא צריך לנחש, מול דפוס התנהגותו הקבוע במערכות הבחירות שעברו: טלפון ראשון למפלגנץ, בהצעת אחדות בראשותו * את הימין האותנטי ישאיר כדרכו לסוף התור, אם בכלל

מנחם רהט , ל' באדר תשע"ט

מנחם רהט
מנחם רהט
צילום: עצמי

1.לא בטוח שלראש הממשלה נתניהו יש מספיק זמן לקרוא את הדברים שנכתבו כאן, בטור הזה, לפני כשבועיים. אבל כשהופיע באחת ההתכנסויות באחרונה, הוא ציטט את הדברים שנכתבו כאן: "כל הסתגרות בבית ביום הבוחר פירושה עוד קול ... לשמאל האובדני; כל קול למפלגות מגלומניות בימין שלא יעברו את אחוז החסימה הוא עוד קול לשמאל הקיצוני".

כדברים האלה בדיוק אמר נתניהו באחת מהופעותיו האחרונות. כך דיווח העיתונאי נחמן שפירא בטוויטר, בזמן אמת, מתוך אירוע פנים-ליכודי: "נתניהו מסיים בגעוואלד חזק: 'מי שמצביע ללפיד וגנץ מצביע שמאל. מי שמצביע למפלגת ימין שלא עוברת את אחוז החסימה מצביע שמאל. מי שנשאר בבית מצביע שמאל'.

נתניהו צדק. אבל איבד את העיקר. הוא לא חשף, מטעמים ברורים, את מלוא הדברים שנכתבו כאן לפני שבועיים: "כל קול לנתניהו הוא עוד קול למדינה פלשתינית". העיקר חסר מן הספר, ונשמט כמובן מדף המסרים של הליכוד.

2. מדהים להיווכח עד כמה הציבור הימני אינו מפנים עובדה זו. מפתיע תמיד מחדש לגלות, שיש עדיין בימין האותנטי אידיוטים שימושיים, שיצביעו נתניהו, כדי לחטוף את סטירת הלחי המסורתית, שניה שלאחר סגירת הקלפיות. נתניהו חשוב להם אפילו מהשקפתם האישית.  

האידיוטים השימושים מסרבים להבין שהצבעה ישירה לנתניהו תתפרש ע"י נתניהו עצמו, ע"י הציבור ואפילו העולם, כתמיכה ברורה במדיניותו: כניעה מחפירה לדרישת הטרוריסטים הכלואים לתנאי מלון חמישה כוכבים, כולל ארוחות פאר בבישול עצמי וטלפונים סלולאריים נטולי מיסוך; רתיעה מבישה מהריסת בית רוצחה של אור אנסבכר הי"ד, שעוד מעז לחייך בביהמ"ש מתוך ידיעה ברורה ששום רע לא יאונה לו אצל היאהוד, ושמשפחתו תקבל הון עתק על כל חודש מאסר מפנק; אוזלת היד מול מחבלי בלוני האש, כאילו מדובר בתופעת טבע; שתיקה שערורייתית  מול הוואקף והירדנים, שהקימו בעצם הימים הללו, מתוך התגרות ברורה, מסגד חמישי בהר הבית (שב-1967 מצא בו צה"ל רק מסגד אחד), וזאת לאחר הכניעה הביזיונית בפרשת המגנומטרים; התרפסות מול מזוודות המיליונים למחבלי עזה; הזדרזות בלתי נתפסת לביצוע פסיקות בג"ץ להרס עמונה ונתיב האבות ויישובים נוספים, מול התעלמות מפסיקת בג"ץ החלוטה להריסת המאחז שבנו בסוג של התרסה, הרש"פ והאיחוד האירופי חאן אל אחמר.

וזה לא רק נתניהו. רוח המפקד מרחפת מעל. השבוע שמענו על בכירה ערביה במשרד התרבות, שתמכה בפומבי בפיגוע בו נרצחו שני לוחמי מג"ב בהר הבית. בפוסט פומבי שפירסמה מנהלת תחום תרבות ערבית במשרד התרבות, היא הצדיקה את הריגת לוחמי מג"ב וכינתה את רוצחיהם שאהידים. איש לא חשב להעיף עובדת בכירה זו משירות המדינה, שלה היא בזה ואת רצח מגיניה היא מצדיקה. נציבות שירות המדינה הסתפקה בעונש סמלי להחריד. רוח המפקד. חרפת הפָקוּדים.

3. ועם כל זאת, אין ספק שהימצאות נתניהו ליד ההגה עדיפה על פני מסירת ההגה למפלגנץ. אבל לפני שמשלשלים את הפתק לקלפי, צריך לזכור את דפוס ההתנהגות השיטתית של נתניהו, במערכות הבחירות שעברו. מיד בהיוודע תוצאות הבחירות, ומבלי לבזבז שניה מיותרת, הוא נוהג להרים טלפון ראשון לכינון הקואליציה הבאה, לכל המפלגות, כולל השמאל, תוך דחיקת הימין ממש אל סוף הרשימה. אם בכלל.

לא צריך להיות נביא כדי לחזות את תסריט מוצאי ה-9 באפריל: נתניהו מצלצל לגנץ ולפיד ומציע הם לחבור לממשלה בראשותו. ואם הם, נניח, מתנים הסכמתם, באי שיתופן בקואליציה של מפלגות הימין – הבית היהודי והימין החדש – נתניהו (וגם שרה שמתעבת את בנט ושקד), נענה ברצון. הכיסא, ככלות הכל, חשוב מן האידיוטים השימושיים שהביאוהו עד הלום.

4. נתניהו, כמו נתניהו, ימשיך לרמוס את נאמניו הלויאלים. הוא כבר עשה זאת לא פעם. אבל האידיוטים השימושיים עדיין בכיס שלו. ראו למשל את המימצא המדהים שהעלה ידידי פרופ' אשר כהן לגבי בחירות 2015: במושבים הדתיים שמסונפים לתנועת הפועל המזרחי, וחבריהם ודאי מעוניינים במדיניות ימין תקיפה, בניגוד לרשימה החלקית שהבאנו לעיל, הגיע שיעור ההצבעה לבית היהודי בבחירות האחרונות לכדי פחות מ-10%. הרוב המכריע הצביע ליכוד. לך תסביר להם שהצבעה כזו פירושה כן לתכנית המאה ולמדינה הפלשתינית שמתכנן עבורנו הידיד טראמפ.  

5. הגיע הזמן שהימין האותנטי ייפרד מהשפיפות הגלותית, יחדול מלהיות סמרטוט הרצפה שזורקים לפח לאחר השימוש. זה הזמן להצבעה מושכלת, שתאלץ את נתניהו, להרים את הטלפון הראשון לא לגנץ-לפיד, אלא לרב רפי פרץ ולנפתלי בנט, ולהשאיר את מפלגנץ המבולבלת של לא ימין ולא שמאל - בחוץ.