"חכמת נשים בנתה ביתה"

בעידן שבו קהילות יהודיות בעולם מתרכזות באתגריהן והריחוק בין ישראל והתפוצות תופס תאוצה, בוחרת כל קבוצה להשתייך למנהגיה ולא פועלת לשלב ידיים יחד למען בניית קהילה אחת גדולה.

דנה סנדר-מולה , ל' באדר תשע"ט

דעות דנה סנדר-מולה
דנה סנדר-מולה
צילום: דוברות

בעידן שבו קהילות יהודיות ברחבי העולם מתרכזות באתגריהן שלהן והריחוק בין ישראל והתפוצות תופס תאוצה, בין אם מדובר באורתודוקסים, רפורמים או קונסרבטיביים, בוחרת כל קבוצה להשתייך למנהגיה שלה, ולא פועלת באופן מספק לשלב ידיים יחד למען בניית קהילה אחת גדולה. יכול להיות שאם נשים היו בתפקידי הובלה של אותם המוסדות והארגונים הקהילתיים דברים היו נראים אחרת?

יהדות העולם מפוצלת כיום ל-3 זרמים עיקריים, ופלגים שונים בתוכם. כביכול, מלבד נשיאת הכותרת "יהודי" מעל ראשן, חיות קבוצות אלו במקרים מסויימים ללא קשר זו לזו ולעיתים רבות אף באיבה ובתחרותיות. אולם בפועל, מיליוני יהודים ברחבי העולם, אשר מודעים לעצם היותם חלק מדבר גדול יותר, רוצים ומעוניינים ברובם לקחת בו חלק, אך מתקשים ליישם זאת.

נראה כי במצב זה, של פיצול וחוסר אחדות, קל יותר לאבד – מרצון ומשלא – את החיבור למקור, למסורת ולבסיס, והפילוג שנוצר, גורם לניכור מסל הערכים המשותף, ובכך תורם לריחוק מהשורשים, מישראל ומתחושת שייכות ל'כלל ישראל'.

יחד עם זאת, מאז ומעולם היתה קבוצה אחת ביהדות, אשר ראתה את האחדות והלכידות כערך עליון – הלא הן הנשים. בעוד שיצירת "שלום בית" בין קבוצות היהודים השונות בעולם נראית כמו מטרה קשה ביותר להשגה, יש לזכור כי קיימת אוכלוסיה מסויימת שניתן לתלות בה תקווה. מי אם לא הנשים, ובפרט האמהות, שיהוו דוגמא מופתית לשלום בית – זו עם זו ולכל עם ישראל.

עוד בתקופת התנ"ך, רצה שלמה המלך ללמד את עמו מסר חשוב ועיקרי: "שמע בני מוסר אביך ואל תטש תורת אמך". משמע, המשימה לחינוך דור העתיד וקביעת "תורתו" של הבית היהודי מוטלת בידי האם. במילים אחרות, ניתן לומר שהדרך להבאת שינוי בקרב גיבושו של העם היהודי בעולם צריכה ואף תגיע מן הנשים והאמהות.

אפשט: ברגע שאמא מושפעת מדרך חיים כלשהי, מסל ערכים כזה או אחר, או ממסורת מסוימת – משפחתה שלה נכנסת באופן מיידי למשוואה. כלומר, במידה ומספיק משפחות יזכו להשפעה דומה, המבוססת על אותם מכנים משותפים, יהיה ניתן לחולל שינוי ברמת הקהילה ואף ברמה הגלובלית.

גם כיום, האמירה "חכמת נשים בנתה ביתה" רלוונטית מתמיד. נשים, אשר לאורך ההסטוריה שמרו על אחדות והיו מסוגלות לעלות מכל הפוליטיקה ולחבור יחד, מוכיחות שוב ושוב, עם כוחן המשותף, מסוגלות הן להעשיר ולבנות אחת את השניה, ובכך לפתח את סביבתן שלהן. לא רק שהאם היא זו שדואגת להמשכיות ויצירת דור העתיד, בידיה גם להכתיב את אופיו של התא המשפחתי הפרטי, אשר מהווה את הגרעין לקהילה היהודית כולה.

אין זה סוד כי מאז ומתמיד נחשבו נשים כפורצות דרך. כיום, לא קשה ליצור רשימה ארוכה ומכובדת של נשים אשר היו בחזית של מאבקים חברתיים, או הובילו לשינוי תפיסתי באנושות כולה. כלומר, בניגוד לגברים רבים לאורך ההיסטוריה, שהיו בעמדות כח והשפעה מעצם היותם גברים, נאלצו נשים לאזור אומץ ותעוזה רבה לקראת כל מהלך שאותו ביקשו לקדם.

ההתמודדות עם קושי, עבודה סיזיפית והליכה כנגד כל הסיכויים, אפיינה ומאפיינת עד היום את מחיר ההצלחה של נשים. ועל כן, מוכיחות שוב נשים כי האחריות ליצירת שינוי אמיתי, מעורר הד ומחולל טרנספורמציה בקרב הציבור, ובפרט בעולם היהודי, תבוא מהן. בעצם, ערכים יהודיים אלו יושרשו באופן הטוב ביותר בקרב הציבור, על-ידי הקבוצה שחוותה את הצורך להשתמש בהם הכי הרבה.

שלום בית, אחדות, משפחתיות ועזות רוח הם רק מספר ערכים מצומצם האופייני במיוחד בקרב נשים ואמהות. ליכולות וערכים אלו קיימת חשיבות מכרעת בבניית ושיקום יחסים קהילתיים, במיוחד בקרב העם היהודי שכה זקוק לזה לאחר שנים רבים של העמקת הפיצול ביום האישה השנה, חשוב לי להזכיר לכולנו מדוע כל-כך חשוב להשקיע בקבוצה היחידה אשר תוכל לאחד אותנו חזרה יחד, לערכים עליהם גדלו אימותנו וסבותינו.

על-ידי העצמתן, פיתוחן והגדלת מעורבותן של נשים יהודיות בעשייה ציבורית בכלל, ובהנהגת המוסדות היהודיים, יהיה ניתן לחולל שינוי אמיתי ונדרש – שינוי שיגיע מעומק השורש, ויצמח מעלה עד הפרי שיניב.