דברים לזכרה של הרבנית בהר"ן

אנשי חינוך מהסוג הראשון מאופיינים בעיני כאש. אש גדולה אשר סוחפת, מאירה ומדליקה.

יהודית אפרתי , ל' באדר תשע"ט

יהדות יהודית אפרתי
יהודית אפרתי
צילום: עצמי

ישנם אנשי חינוך שדרכם היא דרך של עשייה רמה, כריזמה, התלהבות וסחיפה של התלמידים למסעות אישיים מלהיבים. לעומתם ישנם אנשי חינוך שדרכם מאופיינת בעשייה שקטה, עשייה של התמדה, עקביות, דאגה, שימת לב. וכמובן, ישנו מנעד שלם באמצע.

אנשי חינוך מהסוג הראשון מאופיינים בעיני כאש. אש גדולה אשר סוחפת, מאירה ומדליקה. לעומתם, המחנכים מהסוג השני נדמים בעיני כמים. מים הזורמים ומשפיעים בכח התמדתם על אישיותם של התלמידים. 

בשבוע שעבר הלכה לעולמה הרבנית מרים בהר"ן עליה השלום. הרבנית היתה אשת חינוך שהשפיעה עלי בצורה יוצאת דופן. הרבנית היתה שותפתו של הרב אברהם בהר"ן בהקמת האולפנא שבה למדתי, אשר העניקה לי כל כך הרבה. 

בראייתי, הרב והרבנית בהר"ן היו שילוב מופלא של אש ומים. 

הרב בהר"ן שהיה ישראלי וירושלמי נישא בארצות הברית לרבנית בהר"ן. לאחר מספר שנים הם עלו לארץ באוניה עם שלושה ילדים קטנים לקיים יחד את המשימה שקיבל מהגאון הרב משה פיינשטיין - חינוך בנות בעם ישראל. כששוחחו, הרב פיינשטיין אמר לו- "כבודו ישב בעוה"ב בעזרת הנשים". הרב בהר"ן התפלא, גבר ישב ב 'עזרת נשים' בעוה"ב?! הסביר לו הרב פיינשטיין- אמנם תשב שם ב 'עזרת גברים', אך בעזרת השכר של חינוך הנשים של א"י...   

הרב הנהיג את האולפנא בדרך של אש, התלהבות ומסירות. והרבנית, מאחוריו, הוסיפה מהמים הזכים והטהורים שלה שהיו מאופיינים במידות טובות, דיבור בנחת ונתינת מקום של בית בתוך אולפנא רועשת ומלאת חיים.

הקווים המנחים של מפעל החיים של הרב והרבנית בהר"ן היו אהבת ד', נתינת אמון, וחינוך לכך שהחברה משפיעה עלינו.

האמון שנתנו בנו היה בלתי מותנה. היה ברור שנתנהג באופן ההולם 'בת אולפנא', לדוגמא- שלא נעתיק במבחנים. הדבר היה טבעי, על כן בבגרויות לא היו משגיחים עלינו בשל האמון בתלמידות שאינן מעתיקות. האמון היה מושרש היטב, עד כי לאחר שנים כשהתחלתי ללמוד לימודים גבוהים במוסד מסויים, וראיתי באחד המבחנים סטודנטיות מעתיקות - פשוט לא הבנתי איך זה יכול להיות... 

הרב בהר"ן כתב ספר 'החברה והשפעתה', אותו למדנו בחברותא במשך ארבעת השנים באולפנא. הרב תמיד אמר, שבאולפנא הוא לא רוצה לחנך אותנו בניגוד לכיוון של ההורים, אלא רק לחזק את הכיוון החיובי שממנו אנחנו מגיעות, בעזרת החברה הטובה שבה אנו מוקפות. 

כשהיינו בכיתה ט', הרב בהר"ן חלה בסרטן באחת מרגליו, ובאותו הזמן עדיין עברתי חבלי קליטה באולפנא שהיתה רחוקה מביתי. על אף טרדת המחלה, הרב והרבנית בהר"ן שמו לב לצורך שלי כתלמידה צעירה, ובמשך השנה היו לוקחים אותי לביקור בית בכל פעם שהיו נוסעים לטיפולים בירושלים.

לאחר שהרב בהר"ן נפטר, הרבנית בהר"ן כמובן נשארה לגור באולפנא וללמד אנגלית כפי שעשתה בעבר, ובין בנות השמינית נוסדה תורנות של בנות שישנו אצלה בבית בכל לילה. הסיבה הרשמית היתה כדי שהיא לא תישן לבד, אבל במחשבה שניה נראה שהסיבה של הרבנית היתה אחרת- היה חשוב לה לאפשר לבנות אווירה של נעימות ביתית בלב סערת היצירה והשמחה של האולפנא. חשוב היה לה שיהיו נקודות של 'מים' בתוך אולפנא שמלאה התלהבות ו 'אש'.

הרבנית נפטרה לפני מספר ימים. בשבעה שהתקיימה השבוע בביתה הצנוע שבירושלים דיברו לא מעט על כך שהרבנית היתה תמיד יד ימינו של הרב בהר"ן ואת כל פעולותיה עשתה בשקט ובשמחה כמסייעת לתפקיד הזוגי שלהם, ולשליחותו החינוכית של בעלה. 

הלוואי ואלמד ממנה - בעידן שלנו שיש בו לא פעם חיפוש אחר שיוויונית מדומה ומימוש עצמי מוגזם - ניתן לבצע תפקידים לא פחות חשובים בבחינת 'מים', מבלי דחיפות לחקות את פעולת ה 'אש', אלא להשלימה בענווה, בתוצרים חינוכיים משותפים הזקוקים לשני המימדים ולמנעד הטבעי שנוצר ביניהם.