פורים – זה הזמן להוריד את מסכת המורה

אבינועם הרש , ט' באדר ב תשע"ט

פורים והזמנים הלא שגרתיים נותנים למחנכים הזדמנות לצאת קצת מאזור הנוחות הכל כך מוכר של שיעורי הליבה ולדבר איתם על דברים ונושאים אחרים הקשורים לחיים עצמם.

וקיבלתי בשבוע שעבר שיחה, מחבר שלי, מחנך כיתה ט' ורווק בשעות הפנאי ששוב פעם הדגימה לי באופן מוחשי עד כמה שיש בכוח הסיפורים האישיים הללו להעצים את הקומה האישיותית שלהם ולתת להם כלים לחיים:

אז השבוע הוא כאמור קשר בן שבעה חודשים עם הבחורה שכמעט סגר איתה אירוסים. הוא נשמע לי בטלפון מפורק כולו, חצי בן אדם, וכשפגשתי אותו נראה כמו הצל של עצמו.

ואז במבט כבוי ובקול סדוק, אמר לי: "אחי, יש לי עוד כמה שעות בית ספר. תראה איך שאני נראה"

אמרתי לו: "תגיד אתה אמיתי? מה בית ספר? איזה בית ספר? תשחרר בן אדם. הכול טוב. תגיד למנהל שלך שאתה מפורק, מחוק לגמרי ולא יכול להגיע מחר לכיתה. נראה לי שהוא יבין. מקסימום ימצאו לך מחליף".

אבל הוא התעקש ואמר לי: "עזוב, אם אני לא אלך אני סתם אתפרק יותר בבית ואהיה מעוך. זה מה שיחזיק אותי. חוץ מזה, עד שיש לי הזדמנות לשתף קצת את התלמידים שלי בחיים האמיתיים שלי, בנפילות, בייאוש, בתהומות, אני לא אעשה את זה? שיראו שגם המחנך שלהם יכול ליפול. כולם נופלים. ובכל זאת אני מגיע לכיתה ומלמד אותם".

כשהתקשרתי ושאלתי אותו איך היה?

ענה לי שזה היה השיעור הכי טוב שלו שהוא אי פעם העביר. קודם כל במשך שיעור שלם הוא רק דיבר ופרק ומידי פעם ניגב את הדמעות והכיתה רק הקשיבה ותמכה והציפה אותו באמפטיה

"אבל אח"כ" אמר לי בטלפון: "התחלתי להגיד להם שככה זה החיים: לפעמים אנחנו נופלים וחוטפים בעיטה ישר לבטן. אבל מה שחשוב זה לא כמה פעמים אנחנו נופלים אלא כמה פעמים אנחנו מסוגלים להתרומם ולקום ולעמוד על הרגליים"

"בואנ'ה אחי, אתה תותח!" אמרתי לו

"וואלה" ענה לי: "אתה קולט שבסוף לפני הצלצול להפסקה כל הכיתה נעמדה ומחאה לי כפיים יותר חמש דקות. בסוף הם עברו אחד אחד, דפקו לי חיבוק ואמרו לי שזו הפעם הראשונה שהם רואים אותי בעיקר כבן אדם ולא רק כמורה. מזל שהחלטתי ללכת".

*
אז מחנכים ומורים יקרים: מעבר לצחוקים ולדחקות, אין כמו התקופה של פורים בכדי לצאת קצת מהשבלונה ולחשוף מבעד למסכות המורה את הצדדים היותר אינטימיים של החיים שלכם:

כמובן בגבול ובמידה הנכונה. כמובן לאחר תשומת לב לפילטר ולהפיכתם לגורם מתווך שמחליט מה ראוי לשתף אותם ומה לא.

אבל אם כבר החלטתם ובדקתם ומצאתם ששיתוף ההתמודדויות שאתם עוברים בחיים ראוי לכלי ההכלה שלהם, שתפו אותם. ספרו להם. על הכישלונות וההצלחות.

כשהסיפורים הללו מוגשים באופן הנכון הם יכולים להיות השיעורים הגדולים ביותר לחייים!