האנטישמיות ברחבי העולם עוטה מסכה שונה בכל פעם
האנטישמיות ברחבי העולם עוטה מסכה שונה בכל פעם

לפני מספר שבועות התעוררתי בבהלה להמולה של מסרונים מתלמידים שהיו לי באוסטרליה, ארץ מולדתי, ששאלו אותי בבהלה: "כיצד רוססו צלבי קרס בחוף "בונדי" המפורסם, בו כולנו אוהבים לבלות?".

רק כשבוע לאחר מכן, קיבלתי הודעות דומות על ריסוס של אותו סמל, בנוסף לאמירות אנטי-ישראליות, על תחנת אוטובוס מחוץ למוזיאון היהודי בסידני (שבאופן אירוני מנציח את הטרגדיות שביצעה גרמניה הנאצית).

זוהי רק דוגמא אחת מתוך שורת פעולות אנטישמיות מובהקות, שהפכו לפופולריות במיוחד בתקופה האחרונה. זאת ועוד שבמצעד גדול בבלגיה הציגו קריקטורת ענק של יהודים היושבים על שקיות של כסף, בברוקלין קיים גל של התקפות אלימות נגד יהודים, וקבר אחים של קורבנות השואה באוקראינה חולל פעמיים על-ידי בוזזי קברים – והרשימה עוד ארוכה ומצערת.

אולם, אין תופעות אלו חדשות לנו. לאורך ההיסטוריה לבשה האנטישמיות מסכות רבות, החל מאמירות בשם הדת והמדע ועד לתחומי העסקים והפוליטיקה. כך שזה לא משנה אם אנחנו עשירים מידי, עניים מידי, קומוניסטים מידי או קפיטליסטים מידי –  העולם תמיד ימצא תירוץ להכפשתו של העם היהודי. יתרה מכך, אם בעבר היינו נרדפים על היותנו מיעוט באדמות של אחרים, כעת אנו מוצאים עצמנו נרדפים על היותנו רוב במולדתנו שלנו.

"האנטישמיות החדשה" כיום היא בדיוק אותה התגלמות ערמומית של שנאה עתיקת יומין זו. בזמן שאנו בישראל עסוקים בלהתחפש ולצעוד בעדלאידע, ברחבי הקמפוסים של אוניברסיטאות בחו"ל חוגגים את שבוע האפרטהייד הישראלי, ומשתתפים במצעדים שקוראים להחרמתה של ישראל בעולם, תחת כותרת האנטי-ציוניות – הלא היא תחפושת נוספת לאותה אנטישמיות מוכרת.

שיתוף מציאות זו לכדי יצירת שיח והנעה לפעולה של אנשים, גופים וארגונים בעלי השפעה ציבורית הוא כלי חשוב והכרחי, אך לא מספיק. אם לא נפעל לחיזוק זהותם היהודית וקשריהם לישראל של אותם סטודנטים וצעירים יהודים בעולם, שמושפעים מאירועים כמו "שבוע האפרטהייד" בדיוק, נאלץ למצוא את עצמינו בנקודת האל-חזור מבחינת עתידנו וגורלנו המשותפים.

בדומה לסיפור המגילה, בו הסירו מרדכי ואסתר את המעטה ששם המן סביב רצונו להשמיד את העם היהודי, כך גם עלינו לפעול למען חשיפת האמת שמאחורי אותה אנטי-ציונות או אנטי-ישראליות. עלינו "לנצל" את העובדה שיהודים מפוזרים ברחבי העולם, וספציפית בקמפוסים השונים, כדי לתת להם את הכלים ואת הכוח להיות שגרירים, ולהתגאות בשורשיהם ומקורותיהם. היכולת לפזר את אותן אמירות, ולעצור את תנועה מאיימת זו, טמונה בידינו שלנו, וביכולותינו לעזור לאחינו שמעבר לים, להיות מחוברים לעשייה כנגד הדה-לגיטמציה לישראל וליהדות.

כך גם בסיפור התנ"כי, מבינה אסתר כי הדרך היחידה לישועה ול"הצלת המצב", היא על-ידי כינוס כלל היהודים לאותה מטרה משותפת – שהרי האנטישמיות לא מבחינה בין יהודים שנמצאים בצדה השמאלי של המפה הפוליטית לאלו שנמצאים בצידה הימיני, בין אלו שבוחרים ללכת לבית הכנסת בשבת לאלו שבוחרים לעשות "על האש" עם משפחותיהם בפארק, או בין אלו שחיים בישראל ואלו שחיים מחוצה לה.

אירועי האנטישמיות האחרונים, הם נורה אדומה ומהבהבת לכך שעלינו לפעול. עכשיו. עלינו להגדיל ולהרחיב את פעילותנו בקרב יהדות התפוצות, ובראשם צעירים, למען חיזוק הקשר שלהם איתנו, וליצירת מכנים משותפים רבים יותר. אנחנו מוכרחים לחשוף ולהנגיש את האיומים הפוטנציאליים, ולהזמין את אותם צעירים להישאר נחושים, וגאים על העבר המשותף שלנו, כדי שנוכל לבנות יחד עתיד זוהר אף יותר.

(בנג'י לוי הוא מנכ"ל מוזאיק יונייטד, ארגון המהווה שותפות בין ממשלת ישראל ויהדות התפוצות לחיזוק הקשר לישראל והזהות היהודית בקרב צעירים יהודים בתפוצות.

פרויקט הקמפוסים של מוזאיק יונייטד הינו שותפות של ממשלת ישראל עם שלושת ארגוני הסטודנטים היהודים הגדולים בעולם: הלל, חב"ד בקמפוס ועולמי. בפרויקט משתתפים מדי שנה עשרות אלפי סטודנטים בלמעלה מ-400 קמפוסים ברחבי העולם.)