מכתב גלוי למשה בוגי יעלון

תפיסת עולמך, המגולמת בשם ספרך "דרך ארוכה קצרה", היא שאין לעשות קיצורי דרך מסוכנים ואין להיתפס לעכשיוויזם משחית.

ד"ר רון בריימן , י"ח באדר ב תשע"ט

בחודש דצמבר 2004, חודשים אחדים לפני ביצוע "ההינתקות", הופעת, עדיין כרב-אלוף במדים וכרמטכ"ל ה- 17 של צה"ל בכינוס הרצליה השנתי.

נראה היה באותם ימים שאינך שלם עם התכנית. החשש שמא לא תשתף פעולה עם ביצוע התכנית – שמשמעותה גירוש המתיישבים היהודיים מרצועת עזה ומצפון השומרון – הביא לכך שכהונתך כרמטכ"ל לא הוארכה והוחלפת בידי הרמטכ"ל ה- 18, רב-אלוף דן חלוץ, שככל הנראה התחייב לעשות את המעשה, ואמנם נתן את הפקודה לביצועו וביצע אותו, לשביעות רצונו של ראש הממשלה דאז, אריאל שרון.

בשלב השאלות בתום הרצאתך באותו מעמד, בהיותי אז יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי, נעמדתי, ובנוכחות מאות משתתפים באירוע קראתי לך להימנע ממתן הפקודה, להתפטר מתפקיד הרמטכ"ל, ובכך למנוע העמדת רבבות חיילים במצב שבו הם נאלצים לבצע פקודה בלתי חוקית בעליל, פקודה שאסור לבצע וממילא גם אסור לתת.

לא התפטרת, אבל כאמור לא ביצעת את המהלך קורע הלבבות וקורע העם, כי הדרג המדיני ככל הנראה לא בטח בכך שתבצע את המעשה. שאול מופז, שר הביטחון דאז, לא האריך את כהונתך בשנה נוספת כמקובל. בספרך "דרך ארוכה קצרה" טענת שראש הממשלה אישר את ההחלטה, לדבריך כי הסיבה לכך היתה התעקשותך להביע את דעתך על נזקי "ההינתקות" בפני הממשלה".

בספרך, ובמאמר ב- YNET ב- 20.09.08, תחת הכותרת "שרון לא הבין מה זה מדינת חוק. מופז היה שפוט", כתבת: "שרון צדק כאשר העריך שאם ייתן לתקשורת הישראלית את הפיתיון השמן של ההתנתקות, התקשורת תניח לו בנושאי השחיתות. מבחינה זו, ההתנתקות באמת הצליחה. אבל רק מן הבחינה הזאת. את המושג "אתרוג" לא אני המצאתי. הוא נטבע על ידי עיתונאי ופרשן בכיר, אמנון אברמוביץ', אשר "איתרג" את שרון ביודעין ובמכוון, ואף התגאה בכך. ואולם, המושג אתרוג משמעותו השחתה. משמעותו היא שהעיתונות חדלה למלא את תפקידה, כפי שהוא מקובל ומובן במשטרים דמוקרטיים". ועוד כתבת שלמרות ששקלת את אפשרות ההתפטרות נמנעת מלעשות את הצעד, שמא התפטרותך תתפרש כ"פוטש" ותפגע בדמוקרטיה הישראלית.

חשוב להדגיש שעד עצם היום הזה "העיתונות חדלה למלא את תפקידה, כפי שהוא מקובל ומובן במשטרים דמוקרטיים". לו היה בנימין נתניהו, ראש הממשלה דהיום, נותן לתקשורת את מבוקשה – גירוש מאות אלפי יהודים מיהודה ומשומרון תמורת "שלום" – היה אף הוא זוכה לקופסה מרופדת של אתרוג.

תפיסת עולמך, המגולמת בשם ספרך "דרך ארוכה קצרה", היא שאין לעשות קיצורי דרך מסוכנים ואין להיתפס לעכשיוויזם משחית. על כריכת הספר נכתב: "זהו ספר חובה לכל אזרח ישראלי המשקיף בדאגה על מה שקורה במדינה, אך מבקש להאמין ביכולתנו לחזור ולחדש את הכוחות שהפיקו את המפעל הציוני ולבנות כאן בית לאומי יהודי ודמוקרטי לתפארת". מלים כדורבנות. אין ציוני שיחלוק עליהן.

אבל היום, כאשר חברת לרשימת "כחול-לבן" הדוגלת בהתיישבות ב"גושים" ובמשתמע שוללת התיישבות מחוץ ל"גושים", כלומר דוגלת בגירוש מאות אלפי יהודים הגרים בהם, אתה נותן יד למגמה הפוכה לזו הרשומה מפיך בפיסקה הקודמת. איך אתה יכול לתת יד למצע מסוכן כזה, שאיננו יהודי, איננו דמוקרטי ואיננו לתפארת?!

מתוך הערכה רבה אליך אני קורא לך להסתייג מן המצע הזה שפירושו המשך מסוכן ומורחב של "ההינתקות" שממנה הסתייגת בצדק, ובשל כך לא הוארכה כהונתך כרמטכ"ל. למצער, אנא הכרז על חבירתך ל"כחול-לבן" כגוש טכני בלבד, שיפורק מייד אחרי הבחירות. למצער, אנא הכרז שלא תשב בממשלה אחת עם אנשי מרצ ועם גורמים קיצוניים במפלגת העבודה, הדוגלים בטרנספר כוחני וגזעני של יהודים מבתיהם בארצם.

בל יהי חלקך עם מי שוויתרו על שלום ושואפים להכחדת המפעל הציוני בלב ארץ ישראל!