אשכרה תקשורת עויינת

לא צריך להיות אוהד של נתניהו כדי להבין שמדובר לא רק בפייק תקשורת, אלא במכונת תעמולה מגוייסת בשירות השמאל

תגיות: מנחם רהט
מנחם רהט , כ"א באדר ב תשע"ט

1.

לא היה צורך בהתבטאות השחץ הנבזית, של כתבת ערוץ 2 דנה וייס, כלפי יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, כדי להבין שהערוץ הפך עצמו למכונת תעמולה פוליטית. לא האתיקה העיתונאית ולא האובייקטיביות המקצועית מנחים אותו, כי אם עיקרון פוליטי נטו, המסתכם בשלוש מילים: 'רק לא ביבי'.

    למי שהחמיץ, הנה תקציר: בעת שראש הממשלה ורעייתו ובנו יאיר הגיעו במוצ"ש לנתב"ג על מנת להמריא לארה"ב, התמהמה יאיר נתניהו לצאת מן הרכב, מה שהעלה את חמתה של ה'יאכנע' (כך כינה אותה הקולגה שלה, אהוד יערי, 27.3.16), אשר כינתה את נתניהו ג'וניור: "האפס הזה... הקקות הזה", ועוד גידופים כיוצא באלה.

2.

המאפיה השמאלנית בתקשורת, איננה מאמינה בבחירות דמוקרטיות שבהן העם יבחר את נציגיו וממשלתו. היא כבר מזמן החליטה, וכל שנותר הוא רק לשכנע את העם בעמדתה. הנה למשל הראיון הנינוח, המלטף, המחבק, שהעניקה לבני גנץ, לעומת חקירה תוקפנית, זועמת, מלווה ברשפי אש ועויינות, ממש כמו חקירה משטרתית מול מחבל עויין, שאיפיינה את הראיון עם ראש הממשלה נתניהו. קשה להאמין ששני הראיונות הללו שודרו באותו ערוץ ממש.

    מצד שני, אפשר לומר שנסיונה של המראיינת הלחוצה להדהים, קרן מרציאנו, להפיל בכל מחיר את נתניהו לקרשים, תוך קטיעת דבריו מבלי לאפשר לו להשלים משפט, היה בבחינת באה לקלל ונמצאה מברכת. נתניהו עקף את רשפי האש שלה באלגנטיות, ופרץ באמצעות הכריזמה האישית שלו לליבותיהם של ה'בייס' שלו, שלהפתעתו החל לפזול לעבר הכחול לבן.

3.

קוראי טור זה יודעים שאין כותבו נמנה עם סוגדי נתניהו. אבל מאידך גיסא, אי אפשר להתעלם מהרדיפה התקשורתית הבלתי פוסקת כלפיו. יש מספיק סוגיות אמת שנזקפות לחובתו. לא צריך להמציא תחבולות ובדיות.

קחו למשל שידור תעמולתי הזוי, במסווה של פרשנות חדשותית, בניצוחו של אמנון אברמוביץ', פרשן הערוץ השני, שניצל באופן ציני בוטה את המיקרופון והמצלמה לתעמולה פוליטית נטו.

4.

היה זה לאחר פירסום כתב החשדות. הצוות באולפן מעלה את הנושא, כצפוי, על ראש שמחתו. אבל המרואיין הראשון, אמנון אברמוביץ', מסיט בכוונת מכוון את השיח, בבחינת טענו חיטים והודה לו בשׂעוֹרים. אברמוביץ ברוב חוצפה מתעלם מהנושא הנדון, כתב החשדות, וגורר את הצופים למחוזות אחרים: "אני אדלג על כתב החשדות ואקח את זה לתחום הציבורי הכללי".

הבנתם את זה? אני, התועמלן, אספק לכם סיבות נוספות לתעב את נתניהו: "בוא ניקח את חוק ההסדרה. זה חוק שמערכת הביטחון התנגדה לו, מערכת המשפט התנגדה לו, ונתניהו התנגד לו... אבל משיקולי קואליציה, כדי לשמור על הימין, הוא העביר את החוק".

5.

דחילק, מר אברמוביץ', אוזניך שומעות את מה שפיך מלהג? מה זה קשור לכתב החשדות, לעניין שלשמו התכנסתם? אין גבול לתעמולה העויינת?

התועמלן ששכח מהי פרשנות הוגנת, המשיך בקישקושיו: "בוא ניקח את מיתווה הכותל. נתניהו כדי לשמור את החרדים איתו – הוא ידע מה החוק הזה יעשה לנו בעולם ובעיקר בארה"ב... - שינה את מיתווה הכותל כדי לשמר את הקואליציה החרדית שלו. כך עם התמיכה בחוק הגיור החדש. כך עם קבלת הפנים למאבטח מירדן שהיה בניגוד לדעת השב"כ".

ושוב, מה זה קשור? זה הרי לא מופיע ולא אמור להופיע ולא יופיע בכתב החשדות. אלה הם מהלכים לגיטימיים בשדה הפוליטי. גם בן גוריון ויורשיו נהגו כך, לשימור קואליציותיהם. אין דרך אחרת להסביר את הגיגיו של התועמלן אברמוביץ', אלא כמאמץ עילאי, נטול הקשר רלבנטי, לייצר מצג שווא, 'כאילו פלילי', שנועד לבלבל את הצופה ולהטמיע בתודעתו תחושה, שאפילו מהלכיו הקואליציונים הלגיטימיים של נתניהו, הם מעשה עבריינות נורא של מגה-עבריין, קרימינל מסוכן.    

6.

ב-9 באפריל יצטרך הציבור להבהיר 'להם', שלא הם יחליטו: לא שופטי העליון שהפכו את ביהמ"ש לשחקן פעיל בזירה הפוליטית, ולא זרזירי התקשורת שהפכו את המיקרופון והמצלמה למכונת תעמולה שמאלנית.

(הטור באדיבות שבועון 'מצב הרוח').