הכינו את הסרטים הכתומים

היכונו לממשלת אחדות נתניהו-גנץ-חרדים, שעלולה לייצר את אוסלו ג' ולהיזכר כבכיה לדורות. הדרך לגהינום רצופה כוונות טובות

מנחם רהט , כ"ח באדר ב תשע"ט

דעות מנחם רהט
מנחם רהט
צילום: עצמי

    1.

מי שמכיר את התנהלותו הפוליטית של נתניהו, כפי שבאה לידי ביטוי קיצוני ב-2009 וב-2015, כשחיזר אחר השמאל במאמץ לצרפו לממשלתו, ומי שמבין שזוהי כהונתו האחרונה של בנימין נתניהו ו'אחרַי המבול', יכול להעריך בוודאות, שכבר במוצאי יום הבחירות, יכוננו נתניהו וגנץ קואליציית אחדות על בסיס מרכז-שמאל בראשות נתניהו, עם בני גנץ שר הביטחון ויאיר לפיד שר החוץ.

אליה יצטרפו מפלגות ש"ס ודגל התורה, שאצלן זוהי רק שאלה של מחיר. הן אפילו יצדיקו את המהלך: "התחייבנו וקיימנו לשמור על נתניהו בראשות הממשלה".   

בחוץ, על ספסלי האופוזיציה, יישבו מפלגותיהם של פרץ-סמוטריץ' ובנט-שקד. גם בלעדיהם יהיו לקואליציית נתניהו-גנץ 75-70 מנדטים לפחות. מה רע?  

2.

נתניהו לא יתקשה להסביר את המהלך הבוגדני. ממשלת אחדות דו קוטבית, כך יטען, ממש מתבקשת במציאות המקוטבת שלנו. ולליכודניקים נתניהו יקרוץ: איך אפשר לכונן ממשלה שתישען על הסמוטריצ'ים והבן-גבירים? (אגב, לימור לבנת הליכודניקית המושבעת, אף היא טענה השבוע נגד ההישענות על הימין שמימין לנתניהו). נתניהו אפילו יוכל לביים תיאטרון אבסורד לרגע: ירים טלפון לרב פרץ ולבנט, כפי שהבטיח, ויציע לבנט להיות שר לענייני זרבובים ולרב פרץ שר לענייני ברבורים, ואחר כך עוד ייתמם: הבטחתי וקיימתי. זה הם שסירבו. לא אני.    

3.

וזה יהיה לא רק רע. זה יהיה נורא בדרך לתסריט האימים: ישראל תאמץ את עיסקת המאה של טראמפ, ואת תכנית הנסיגות וההתכנסות לגושים בלבד של מפלגת כחול לבן, ואת תכנית 'שתי המדינות' של נתניהו (שלאורך כל מערכת הבחירות הוא לא התנער ממנה) – ותלך לתכנית שתשים בצֵל את ההתנתקות המרושעת שביצעו הליכוד ושרון בתמיכתו הפעילה של נתניהו. ולאידיוטים השימושיים שיעניקו את קולותיהם לנתניהו, מתוך תמימות יתר, לא יישאר מה לעשות. מקסימום יוכלו לצאת לרחובות, לחסום כבישים, וגם לשלוף מהנפטלין את הסרטים הכתומים. ולבכות, לבכות הרבה, בכיה לדורות, על הצבעתם האווילית – נגד עצמם.

לא מעט אידיוטים שימושיים במחנה הציונות הדתית, הולכים בעקבות החלילן מהמלין, מבלי להבין שהם עוד עלולים לגרום לנתניהו ולאידיאולוגיה של עצמם, נזק בלתי הפיך. ככל שייגרעו קולות ממפלגות הימין, עלולה אחת מהן שלא לעבור את אחוז החסימה. והתוצאה: רבבות קולות ימין ייזרקו לפח האשפה, יתמעט מספר המנדטים של גוש הימין, והם במו ידיהם יעבירו את השלטון לגנץ-מרצ-ערבים. עוד בכיה לדורות, בנוסח הצבעתָ נתניהו קיבלתָ מרצ. הדרך לגהינום רצופה כוונות טובות. זו הפוליטיקה.

4.

הצבעה לנתניהו ולא למפלגות שמימין לו, תעניק גם אישור בדיעבד לסידרת מעשים ומחדלים, שסותרים את השקפת עולמו של הימין הלאומי: נסיגה של 80% בחברון, חתימה על הסכם וואי שמשמעותו אובדן עוד 13% משטחי יו"ש, הסכמה לנסיגה מהגולן והחרבת כל יישוביו, גירוש יהודים שיטתי מבתיהם מול סירוב עיקש לפנות את חאן אל אחמר, הקפאת הבניה ביו"ש ובירושלים, נכונות במו"מ עם שר החוץ קרי לנסיגה מרוב יו"ש וכל בקעת הירדן, שיחרור 1,027 מחבלים עם דם על הידיים ובהם יחיא סינוואר, שיחרורי מחבלים נוספים כמחווה של רצון טוב, וזו רק רשימה מאוד חלקית.

5.

ואחרון לא חביב: הצבעה לנתניהו פירושה תמיכה במאבקו לחסום כל יוזמת החקיקה לקיצוץ מוטת כנפיו של הבג"ץ. "אני", התגאה נתניהו בראיון מצולם לערוץ הכנסת, "גנזתי את פיסקת ההתגברות, ואת היוזמה לקיים שימוע לשופטים, ואת הרצון לשינוי רכיבי הוועדה למינוי שופטים".  

נתניהו המשיך בכך מורשת ליכודית מפוארת, של האלהת ה'שופטים בירושלים', למעמד של ממשלת-על. שר המשפטים מטעם הליכוד דן מרידור ויו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט ח"כ אריאל לין, עשו בחשאי יד אחת עם השמאל ועם אהרון ברק, לחקיקת חוקי היסוד כבוד האדם (1986), שאיתם חולל ברק מהפכה שיפוטית האומללה, כוזבת.

6.

מסקנה: רק טעות אחת נוספת ביום הבוחר, וכולנו ניגרר לסיכונים גדולים מנשוא: אוסלו ג', חורבן ההתיישבות, הפקרת ירושלים והר הבית בידי האוייב הפלשתיני (והירדני), המשך הטרור החקלאי בנגב ובגליל, היעדר תגובה הולמת לטרור העפיפונים, לבלוני הנפץ ולטילים לעבר העוטף ומרכז הארץ, הגברת סחטנות הפרוטקשן החמאסי, ועוד התקפלויות נוסח מרצ והשמאל הקיצוני. ירחם השם.  

(הטור באדיבות שבועון 'מצב הרוח')