בחירות 2019: התייחסו ברצינות לניצולי השואה

יתכן שהבחירות הללו הן ההזדמנות האחרונה לסייע לניצולי שואה רבים, זה הזמן להציב את ניצולי השואה בראש סדר העדיפויות הלאומי.

עו"ד דוד ידיד , ב' בניסן תשע"ט

עו"ד דוד ידין
עו"ד דוד ידין
צילום: אינטרפוטו

כמו בכל תקופת בחירות, המפלגות השונות והמועמדים, מחדדים מסרים: ביטחון, דיור מוזל, רפורמה אבודה בתחום החינוך או מדיניות החוץ שעל ראש שמחתנו. בתוך ההמולה הגדולה יש אוכלוסייה אחת חשובה שנזנחה לגמרי, גם על ידי המפלגות שמציגות תפיסת עולם חברתית: ניצולי השואה.

אפילו הפוליטיקאים שמדברים גבוהה גבוהה בנושא, לא באמת מקדמים סיוע משמעותי, אלא לכל היותר סיוע שולי מאד וחלקי, שרלוונטי רק לקבוצה לא גדולה מהניצולים.  

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) פרסמה ביום הזיכרון הבינלאומי לשואה האחרון נתונים עדכניים על ניצולי השואה בישראל. מהנתונים עולה כי מדובר באוכלוסייה הולכת ונעלמת; כ-212 אלף ניצולי שואה חיו בישראל בסוף שנת 2017, לעומת כ-221 אלף בסוף 2016.

לפי התחזיות, בשנת 2020 יירד מספרם של ניצולי השואה בישראל ויגיע לכ-167,000 איש. היינו מצפים כי הניצולים, ששרדו בגבורה מאורעות נוראים, יזכו בערוב חייהם לחיות בנחת, או לכל הפחות – ברווחה. המציאות הכואבת והמקוממת היא שאיכות חיי הניצולים נמצאת בנסיגה מתמדת, ולפי הערכות – כשליש מהם חיים מתחת לקו העוני.

הסיוע לניצולי השואה בישראל איננו מסודר, אלא בנוי כטלאי על גבי טלאי על גבי טלאי, אשר יוצר מבוך ביורוקרטי מסורבל. כתוצאה מכך, ניצולי שואה רבים אינם ממצים את מכלול הזכויות המגיעות להם כחוק, רבים מהם לא מצליחים לקבל את הסיוע הנדרש לקיום חיים סבירים, או שהם נדרשים להילחם במערכת הביורוקרטית במשך זמן רב – מתייאשים ומוותרים.

למשל, ניצולי שואה שעלו לישראל לפני 1.10.1953 ואינם זכאים לתגמול מממשלת גרמניה, זכאים להטבות ושירותים מהרשות לניצולי שואה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים. אלו שעלו אחרי 1.10.1953 זכאים לתגמולים וקצבה חודשית מכוח "חוק ההטבות" לפי קריטריונים מחמירים ביותר. אלו שלא זכאים לזה או לזה, לעיתים יכולים לקבל קצבה מקרן סעיף 2 של ועידת התביעות אם הוכרו כנרדפי הנאצים. קבוצות של ניצולי שואה שלא הוכרו קולקטיבית כנרדפי הנאצים למרות שסבלו מרדיפות הנאצים, והם זכאים לגמלה שנתית נמוכה יחסית.

נוסף לזאת, ישנן זכאויות לסיוע בשירותים חברתיים ברשויות המקומיות, הנחות בתשלומים למדינה, הטבות בדיור ועוד. ואלה דוגמאות רק על קצה המזלג, בפועל הביורוקרטיה מסובכת ומסורבלת בהרבה.

גם זכויות בני זוגם של ניצולי השואה, שתמכו ועזרו לניצול כל ימי חייהם, סבוכים. עד שנת 2014, זכויות בני זוגם/ן של ניצולי השואה שנפטרו היו מצומצמות, אך פשוטות. חלק מבני הזוג היו זכאים לתגמולים חודשיים לתקופה מצומצמת של שלוש שנים ממועד פטירת הניצול. ביוני 2014, נעשו מספר שינויים מבורכים ביוזמת שר האוצר דאז, יאיר לפיד, וממשלת ישראל החליטה על הגדלת הסיוע לניצולי השואה, והאריכה את הזכאות לתגמולים חודשיים בסך 2,000 ש"ח לבני הזוג של הניצולים משלוש שנים לכל שארית חייהם, זאת בתנאי שהניצול נפטר לאחר 1 ביוני 2011, ובת זוגו לא תינשא לאחר.

זוהי כמובן רשימה מאד חלקית ומקוצרת, כיון שכל הפרטים, הסעיפים, החוקים וההסכמים, נדמה שאין להם סוף. התוצאה של ריבוי הניואנסים היא, שרבים מאד מניצולי השואה לא מודעים למלוא זכויותיהם. גם כאשר הם מודעים ברמה זו או אחרת, לא תמיד תביעתם מתקבלת, והם נדרשים לנהל הליך משפטי מסורבל אשר מקשה עליהם להוכיח את זכאותם.

אני פונה לכל המועמדים לבית הנבחרים: ניצולי השואה הולכים ומתמעטים, חשוב מאד שאת ערוב ימיהם הם יעברו בלא מאבקים ובלא קשיים. הדרך היעילה ביותר היא לא להערים סעיפים וניואנסים נוספים, אלא לפשט זכויות, להסיר חסמים ולהיטיב עם הניצולים. אפשר כמובן להוסיף זכויות נוספות, אך חשוב הרבה יותר לתת אותן בצורה נגישה, ברורה ופשוטה. שכל מי שזכאי ידע על זכויותיו בקלות, וגם לא ייאלץ להיאבק על זכותו זו, מול מערכת קשוחה ועם קשב נמוך לצרכיו.

יתכן שהבחירות הללו הן ההזדמנות האחרונה לסייע לניצולי שואה רבים, זה הזמן להציב את ניצולי השואה בראש סדר העדיפויות הלאומי ולאפשר להם להזדקן בכבוד.