שליח ההיסטוריה

נתניהו מאמין שהוא שליח של כוח היסטורי שנועד להוביל את ישראל להיות מעצמה אדירה, ולהותיר אותה משגשגת, יציבה ובלתי ניתנת למחיקה.

ד"ר שמוליק פאוסט , ה' בניסן תשע"ט

ד"ר שמוליק פאוסט
ד"ר שמוליק פאוסט
צילום: אריאל רבינסקי

הפרשנים בחרו להבליט משפטים בולטים מתוך נאום הניצחון של נתניהו. על הניצחון הכביר. על ראש ממשלה של כולם. על נורמליזציה ושלום עם הערבים. על המשענת המשפחתית. 

אבל משפט המפתח פוספס: "אני מאמין שהקדוש ברוך הוא וההיסטוריה נתנו לעם ישראל הזדמנות נוספת, הזדמנות פז,להפוך את מדינתו לאומה חזקה, מן החזקות בין אומות העולם, ולשם כך אני פועל. מדינה חזקה, מדינה שטוב לחיות בה, מדינה שטוב ובטוח לחיות בה למענינו ולמען הדורות הבאים, למען נצח ישראל".

עכשיו, נתניהו לא מאמין בקדוש ברוך הוא במובן המסורתי. אבל כבן להיסטוריון הוא מאמין בכל לבו שהוא שליח של כוח היסטורי גדול יותר מהציבור ומכל המכשולים שניצבים תדיר בדרכו של שליח היסטורי, כדי להוביל את ישראל להיות מעצמה אדירה ביחס לגודלה ולהותיר אותה בטוחה ומשגשגת ובעיקר יציבה ובלתי ניתנת למחיקה לדורות הבאים.

והניצחון הפנומנלי המופלא והמרהיב, כנגד כל הסיכויים והערמות המכשולים (כולל ההיבט הטראגי-מיתולוגי הקלאסי הבלתי נמנע - הפגמים והחולשות וההיבריס האישיים שלו המאיימים להכשילו), רק מוכיח ביתר עוז את הכוח האדיר שהועיד אותו לתפקידו ההיסטורי. מה שדתיים היו קוראים השגחה עליונה וכיו"ב. זו תפיסתו העצמית.

וזה מה שצודקים ומחמיצים כאחד בענק כל יריביו ושונאיו. אצל נתניהו המדינה זה אני ואני זה המדינה, זה נכון. אבל לא במובן ה"פשיסטי" השטחי! אלא מתוך אמונה יוקדת שהוא אצבע בסכר מול גלי ענק וזרמים אדירים של מפולות כלכליות עולמיות, שנאת ישראל, איומים ביטחוניים, גרעיניים, ודעת קהל עולמית. כשליח ההיסטוריה שנועד לנווט את ספינת הפרויקט האדיר הניסי המופלא והמוסרי ביותר בעולם - השיבה הריבונית לציון.

כאדם עתיר כישרונות, לו חיפש את מנעמי החיים ותו לא, היה מצליח בענק בכל תחום עסקי כלכלי שבו היה בוחר בכל מקום בעולם. הוא בחר בתפקיד הקשה ביותר בעולם, ששופך על ראשו מדי יום עביט של שופכין ודוקר אותו בכל גופו. 

עד כאן תפיסתו העצמית. לא תפיסתי אותו.
אבל אני מאמין לאמת שהוא אומר בדם לבו, שמבחינתו הוא עובד יום ולילה למען עם ומדינת ישראל. כי לטעמו רק הוא יכול. קשה מצד אחד לערער על זה לאור הישגיו ועוצמתו, ומצד שני כמובן אין אדם שאין לו תחליף. 
והמטרה הזאת מקדשת בעיניו אמצעים רבים. חלקם קשים מאוד לעיכול לרבים. חלקם לימינליים או אף חוצים את הסף. 

וכאן נכנסת שאלת המחיר. רוב אזרחי ישראל, אנשים נורמטיביים ומוסריים בכל מובן, אמרו היום שהם מוכנים לשלם מחירים לא גדולים (של החלקות פה ושם ושימון למען סיקור אוהד או פינוקים מטופשים. קשה לי להאמין שהיו מוכנים לשלם מחיר בגידה מוכחת), הנלווים כמעט תדיר בכל סיפור ההיסטוריה כולו למנהיג בשר ודם בעל שליחות גדולה וקשה, הדורשת קשיחות ועמידות בלתי נתפסים ומסירות טוטאלית.

התפילה והציפייה האישית שלי כעת מנתניהו, בהנחה שזו אולי בוודאות הקדנציה האחרונה שלו, כשהוא משוחרר מכבלי החישובים הפוליטיים הקטנוניים והבלתי נמנעים כדי להיבחר פעם נוספת - תהיה גדול באמת.
לצד המשך ההישגים, תהיה אדיב ונדיב. מפייס, מאחד, מרפא שברים, מן הנעלבים ואינם עולבים. זנח את אסטרטגיית ההפרד ומשול והרטוריקה הכעורה הנלווית לה שמטרתה להיבחר למען שליחותך.

רד מעל במת ההיסטוריה כמנהיג דגול באמת. לא כדי שמתנגדיך ושונאיך יתאהבו בך פתאום. זה לא יקרה. אלא כי זה הדבר הנכון עבור החברה בישראל והמשך קיומה. וטפח בחיבה ובמסירות יורשים ראויים - שהם כבר לא יריבי פריימריז שלך - למען העתיד.

(פורסם בדף הפייסבוק של ד"ר שמוליק פאוסט)