"גוש הימין עלול לגדול"

בעז שפירא , ט' בניסן תשע"ט

דעות בעז שפירא
בעז שפירא
צילום: עצמי

באחת מתכניות האקטואליה התקיים דיון על ספירת הקולות, התקלות שהתגלו והסיכוי שלבסוף תפורסמנה תוצאות שונות במעט מאלו הידועות. הדיון נסב על מספרים, סטטיסטיקות, הסכמי עודפים ושאר רכיבים של החישוב המסובך שיכריע לבסוף את מספר המנדטים בהם תזכה כל מפלגה.

אגב הסבר של מומחה לעניין, התברר שמסתמן סיכוי סביר שמפלגת הימין החדש של שקד ובנט תצלח את אחוז החסימה ותכנס לבסוף לכנסת. וכאן מה שרציתי לגעת בו, תגובת המגישה. זו אמרה בקול מודאג את המשפט הבא: "לפי מה שאתה אומר גוש הימין עלול לגדול".

הדאגה/בהלה שבקולה היו ניכרים והמשפט הקצר הזה, האומלל הזה, הבזוי הזה, מלמדנו על הבעיה כולה, בעיה גדולה המלווה אותנו כאן מאז ומעולם, ככל שמדובר במה שמכונה "התקשורת הישראלית".

זו אינה תקשורת במובן האמתי של המילה. זו אינה מערכת המדווחת דיווחי אמת, נטולת פניות והוגנת, כזו המסקרת את האירועים ומביאה בפנינו המאזינים והצופים את העובדות, את הדעות הרבות והמגוונות בחברה הישראלית, ואת הפרשנים השונים הנחלקים באופן בו הם תופשים את המציאות.

האמת המרה היא שמדובר בחונטה של אנשים הומוגניים בדעותיהם. זו קליקה סגורה אליה מאד קשה לחדור. רוב אנשי התקשורת ככולם הם בעלי אותן תפישות והם מתמוגגים, מדשני עונג מעצמם ומחבריהם תוך שהם מקדמים סדר יום החשוב להם ולהם בלבד.

הדברים אינם בגדר סוד וכל מי שעיניו (ואזניו) בראשו מודע להם. באופן פשוט ניתן לומר שמדובר בחבורה קטנה (עשרות אנשי "תקשורת ופרשנים") המכתיבה את סדר היום תוך שלעתים קרובות היא מסלפת את המציאות, מעניקה "פרשנות" מוטה וחד צדדית, צובעת את דיווחיה בגוונים המתאימים לסדר יומה ודואגת לסלק מעל דרכה כל מכשול.

אין זה מקרה שליהוק המרואיינים הוא עם נטייה ברורה שמאלה וכל צופה טירון רואה בחוש כיצד הדיונים לוקים בחוסר הוגנות ומתוך מחויבות עמוקה לסדר היום היקר ל"תקשורת". כמובן שהתירוץ אותו הם מתרצים הוא שהם הנאורים והמפותחים ולכן ערכיהם ודעותיהם הם אלו אותם צריכים לקדם.

כך תמצאו ראיונות מלטפים ומחבקים למפלגות שמאלניות ולאנשי שמאל, האזנה בקשב רב ובנימוס למחבלי החמס ואש"פ, מתן במה נרחבת ל"אנשי רוח" מהשמאל, הבאת "מומחים צבאיים" ובעלי רקע בטחוני הסבורים כולם שצריך "להתנתק" מהערבים (ולעשות טרנספר ליהודים...), קידום כוחני של הלהט"ב, הטפה לתחבורה ציבורית בשבת ועוד הדוגמאות רבות.

ומנגד- יחס עוין לאנשי ימין, סתימת פיות וראיונות תוקפניים וביקורתיים לאנשי ימין, הוקעה של יהודים שהם בעד המשפחה היהודית ונגד הסוטים כ"חשוכים", תיוג המתנחלים כמשיחיים וקיצוניים המסכנים את ישראל ומונעים את השלום ועוד ועוד...

וכך מוצאת לה לנכון המגישה בה פתחנו לתת דרור לחששותיה העמוקים כשבאופן ספונטני היא מגיבה למידע בראיון אותו ערכה, מידע לפיו יכול שהימין החדש יהיו לבסוף בכנסת. תוך שאינה מודעת כלל לאופן בו ישמעו דבריה, לאינטונציה ול"מוסיקה" שבקולה יוצא מפיה המשפט - "גוש הימין עלול לגדול"!!!

והרי לפי תוצאות הבחירות יחסי הכוחות בין ימין ושמאל מלמדים על רוב מוחץ לימין, ששים וחמישה לעומת ארבעים וחמישה (בנטרול הערבים). זה רצון העם, זו בחירתו וזו ההכרעה הדמוקרטית שלו. אם כך, מי שם את הגברת לבטא משאלות ליבה, חרדותיה וחששותיה בעוד היא משמשת עובדת של רשות שידור ציבורית הממומנת על ידי המדינה? האם אין בכך משום הפרת אמונים כלפי הציבור ומעסיקיה?

אינני כותב את הדברים על מנת לשפוך את מר לבי. בעוונותינו הורגלנו להתנהלות הזו. לא אשכח כיצד טרק אריה גולן את הטלפון לד"ר מיכאל בן ארי בראיון לפני כמה שנים, אני זוכר פאנל תקשורתי שרובו ככולו בעד הלהט"ב, כולו למעט חרדי אחד שספג ביקורת, התקפה ואף נאצות מכול חברי הפאנל. אנו רואים מדי יום את התועמלנים הפוליטיים של השמאל המוצגים בשקר וברמייה כ"פרשנים".

בקדנציה שחלפה החלו לנבוט ניצנים ראשונים של שלטון של הימין. השרה שקד החלה לטפל במערכת המשפט הלוקה אף היא בסינדרום השמאלני/ליברלי/פוסט מודרני, נפתחו כמה ערוצי תקשורת חדשים, שולבו בלא מעט תכניות גם אנשי ימין.

אלא שזו רק ההתחלה ובאם חפצי חיים אנו, חייבת הממשלה החדשה שתקום לבער מקרבנו את התופעה אותה אנו מכירים היטב, במסגרתה שולטת קבוצה קטנה של אנשי שמאל ביד רמה בסדר היום הציבורי, מכתיבה אותו ובכך מסבה נזקים עצומים לעם ישראל ולארץ ישראל.