מה הסיפור שבאמת צריך לספר בליל הסדר?

הרב שלמה וילק , י"ב בניסן תשע"ט

יהדות הרב שלמה וילק
הרב שלמה וילק
אור תורה סטון

כשחז"ל מלמדים אותנו שסיפורי האבות ועבדיהם יפים מתורתן של בנים, כוונתם וודאי היא כי חוק ללא סיפור ובלי אתוס, הוא חוק ללא נשמה, תורה ללא יעד, ואין בו ערך. החוק הוא חלק מסיפור, ותפקידו לשמר ולשרת את האתוס, ורק אז הסיפור חי לאורו של החוק.

בשעה שניתנה תורה ברור כי כבר הייתה תרבות והיה סיפור, ואפילו חוק ומנהג. בספר בראשית כבר יש קרבנות (החל מקין והבל), ובעלי חיים טמאים וטהורים (נח), ומצות של פסח (לוט), ויבום (תמר), וברית מילה (אברהם), וכיום אנו יודעים שלוח השנה שלנו כבר נהג הרבה לפני מתן תורה, ותפילין וציצית ושבת וקידושין וכתובות ועוד ועוד, היו נחלת עמים רבים באזור שלנו, בצורות שונות ומשונות.

תורת ישראל לא פוגשת את ישראל בסיני כשהם לוח חלק, והיא לא מנסה להפוך אותם ללוח מחוק, שנכתבים עליו רק חוקים והלכות וחיים חדשים, אלא תיקונים והכוונות והתנגדות ותוספות הכרחיות, ופרשנות מוסרית מתקדמת, וחידושים חשובים וייחודיים שהאנושות החמיצה בהתפתחותה הטבעית והם ייחודיים לתורת ישראל. וכל אלו נועדו כדי לתקן חיים משמעותיים ולספר את הסיפור של א-להי ישראל, עמו וארצו. התורה, משמע, לא מתנגדת לרוח האדם, אלא מנסה לרומם אותה.

בתקופת חז"ל הסיפורים משתנים, המדע, התרבות והכלכלה שונים לחלוטין, ודורשים תשומת לב חדשה. תועבות מצרים מתחלפות בתועבות יוון, וחוקי רומא מחליפים את חוקי מסופוטמיה הקדומה, וישראל נאלצים להתמודד עם נורמות חיים חדשות וסיפורים אחרים שההלכה מתדיינת עימם ונותנת להם מענה לשלילה ולחיוב, בשמירה על אופיה הבסיסי.

הגופן ושמות החודשים עולים עם שבי ציון מבבל ואשור, סיפור יציאת מצרים הופך בהגדה של פסח לסיפור האירועים של מחברי ההגדה, בראשם רבי עקיבא. ושנים אחר כך האמורא רבי יוחנן, ראש הישיבה בטבריה, מצהיר בביטחון רב (שבת עה א) כי עתה, משהאסטרונומיה והאסטרולוגיה, משבע חכמות יוון, הפכו לסיפור החדש של העולם המודרני (של המאה ה-3), יש ללמוד אותם כי הם 'חכמתכם ובינתכם לעיני העמים'.

פסוק זה נאמר על תורת משה הנפלאה קודם, ועתה הופך לכזה שמאדיר את החכמה החדשה. אין חשש שרבי יוחנן הטיף להתיוונות, אלא להתייחסות תורנית לחכמת העולם וסיפוריו, והפיכתם לבסיס עליו יושבת החכמה היהודית וגם ההלכה.

ויהודים, מזכיר רבי יוחנן את דברי משה ב'ואתחנן', חייבים להיות מעודכנים בחכמה המתקדמת ביותר, כדי להיות אור לגויים, וכדי לקדש שם שמים בעולם. וגם כדי לתת מענה לחיים יהודיים. רבי יוחנן הבין כי כל הסיפורים עשויים לשרת את א-להי ישראל ועמו ואת ההלכה, משום שכל החכמות וכל ההיסטוריה הינם חלק מנוכחות הא-ל בעולם.

זהו הסיפור שצריך לספר על פסח, איך יצאנו אנו ממצרים שלנו, ואיך הסיפור הזה יכול להוות מקור להזדהות לכולם. צריך לספר מה בחיים שלנו שייך למצרים ומה לישראל, איזה ים צריך לקרוע ובאיזה ים אפשר לרחוץ, ואיזו תורה המוגשת לך שייכת לסיני ואיזו להר שעיר. ומי שיחזיר את ילדיו למצרים ההיא בלבד, ויספר סיפור רק על הים ההוא ועל התורה ההיא, יעבור על איסור אותו אסרה התורה עצמה, וישיב את העם מצריימה.