אילו היינו נורמליים

מי יודע כמה מתוך עשרת המנדטים של שתי המפלגות הערביות תומכות הטרור נבחרו באמת על ידי בוחרים של ממש.

פרופסור יואל אליצור , י"ד בניסן תשע"ט

חדשות אורח
חדשות אורח
צילום: iStock

אילו היינו נורמליים, הכמעט-לינץ' שקרה באום אל-פחם ביום הבחירות היה האייטם המרכזי בחדשות. המגעים להקמת הקואליציה וההכנות לפסח היו בקושי נשמעים וכל הארץ היתה רועשת מסביב לדברים שקרו שם ולמשמעותם.

הידיעה על התקפת היהודים באום אל-פחם היתה אמורה להיות הדבר הראשון שהיה משודר ומדובר ביום הבחירות עצמו ולא היתה מחכה יותר משבוע עד שלפתע חלחלה בקושי לתודעה בתוכנית האקטואליה של קלמן ליבסקינד ומייד השתתקה.

נשיא המדינה וראש הממשלה היו יוצאים בשידור לאומה שקרה משהו חמור מאד שמחייב בדק בית, ודורשים מראשי הציבור הערבי  להתנער בפומבי מבני עמם שבחרו בדרך הטרור אם הם רוצים שיתיחסו אליהם. שרי הממשלה, הרבנים הראשיים ונשיאת בית המשפט העליון היו דורשים למצות את הדין עם האשמים, והמשטרה והימ"מ היו פושטים על אום אל-פחם ועוצרים עשרות חשודים, בודקים DNA על האבנים והעל האלות.

בואו נזכיר לעצמנו מה קרה שם. שלושה צעירים יהודים היו חברים בועדת קלפי בכפר הקטן  זלפה שבואדי עארה, ומשימתם זו כנראה עברה בשלום. בערב רצו להצביע בעצמם וכיון שהיו רחוקים מבתיהם היו צריכים להצביע באזור בו הם נמצאים.

לפי הוראות ועדת הבחירות דבר זה ניתן להיעשות במעטפה כפולה רק בקלפיות מרכזיות ולכן הופנו על ידי מוקדנית לקלפי מרכזית באום על פחם. בהגיעם לשם נפגשו עם שוטר ערבי עוין שהצמיד אותם לקיר ולקח את תעודות הזהות שלהם.

אחר כך התקהלו סביבם ערבים שבאו להצביע, החלו בקללות, עברו למכות ובעיטות, והזעיקו פורעים נוספים. בין אנשי סדום ועמורה שהקיפו אותם לא נמצא איש שיעצור את הפורעים או ינסה לעזור למותקפים. שוטר ערבי נוסף שהגיע פקד עליהם להסתלק במהירות, ודאג לדחוף לתוך ידם את תעודות הזהות שלהם תוך כדי מנוסתם מהמקום, אבל לא מצא לנכון להזעיק עזרה משטרתית.

הם הצליחו לעלות על רכבם ואז נחסם הכביש לפניהם ולאחריהם ומכוניתם הותקפה באבנים ובאלות, החלונות נשברו, המגבים נעקרו והפח עוקם. הצילה אותם תושייתו של חברם האוחז בהגה, אשר טיפס על מדרכות, התנגש במכוניות ערביות, עבר לנתיב נגדי שבו היה עליו להתמודד עם פקק תנועה על ידי עקיפות מימין ומשמאל ושבירת מראות צד של מכוניתו ושל המכוניות שבפקק.

ניסיונותיהם של הצעירים להזעיק משטרה תוך כדי ההימלטות עלו בתוהו. המרדף של מכוניות ערביות אחריהם נמשך הלאה והסתיים רק בכביש 6, שם בשלב מסוים יכלו שוב לנשום, ואז לאחר תום רגעי האימה מיהרו למשטרה להגיש תלונה.

משמעות הסיפור היא קודם כל שאום אל-פחם היא סדום שבה שולט אספסוף אנטישמי, שהשוטרים הערבים שמוצבים בה לשמור כביכול על טוהר הבחירות אינם אלא סוג של תחפושת, ושמה שנקרא ספירת קולות בקלפי שכזאת הוא לא יותר מבדיחה עצובה.

מי יודע כמה קלפיות כאלו יש ביישובים הערביים, וכמה מתוך עשרת המנדטים של שתי המפלגות הערביות תומכות הטרור נבחרו באמת על ידי בוחרים של ממש. הכרזת הנשיא ריבלין בטקס הטלת הרכבת הממשלה על נתניהו - "לאחר שנסתיימו הבחירות נגמר 'אנחנו' ו'הם', עכשיו יש רק 'אנחנו' – חילוניים, דתיים, חרדים, יהודים וערבים" היא משאלת לב הרחוקה מן המציאות, ומשתלבת יפה עם הרמאות העצמית של "תאונת עבודה", "חשד להתאבדות" ו"בודקים אם יש רקע פלילי" שחווינו כל כך הרבה פעמים.

אני מנסה לדמיין לעצמי איזו סערה הייתה מתחוללת אילו היה יהודי קורא קריאת גנאי לעבר חבר ועדת קלפי ערבי באיזו התנחלות.