הפקת לקחים נכונה מהבחירות

לפי ניתוח הקלפיות שהתפרסם מפלגת זהות סחפה קולות בעיקר של ציבור צעיר ששיקף רצון לשינוי. רובו הניכר מהציבור הדתי.

הרב אליעזר שנוולד , י"ט בניסן תשע"ט

דעות הרב אליעזר שנוולד
הרב אליעזר שנוולד
צילום: עצמי

מתולדות צה"ל ומערכות נוספות במדינת ישראל ניתן ללמוד שהפקת לקחים נכונה הביאה להערכות נכונה לעתיד ולהישגים דרמטיים, ומנגד, אי הפקת לקחים נכונה ושאננות הביאו את ההיפך.

השאלה שכל כך רבים עוסקים בה: מה הלקח הפוליטי שניתן ללמוד מתוצאות הבחירות האחרונות למפלגות הציונות הדתית? יש כאלה הטוענים שמדובר על שינוי מגמה? על הצבעת אי אמון במפלגה ציונית דתית מגזרית. ועל תום העידן של הצורך במפלגה מגזרית.

האם אכן העובדות תומכות בכך? או שהמגמה לא השתנתה, והפיצול של המצביעים המגזריים בין שלוש מפלגות דלדל את שלושתן. אין חולק על כך שבעקבות תוצאות הבחירות וירידת כוחה האלקטורלי של המפלגה תצטמצם יכולתה להשפיע על סדר היום של מדינת ישראל.

כעת לאחר פיזור האבק ולאחר פרסום התוצאות הסופיות המוסמכות ניתן לנתח אותם בצורה עובדתית.

בעשורים האחרונים השתתפתי בעשרות תחקירים מבצעיים ותרגיליים. חשוב להפיק מכל אירוע בין אם הוא מוצלח ובין אם הוא נכשל את הלקח הנכון. אם הפקנו לקח שגוי, לא נצליח לתקן או לשמר את הלקח הנכון, אדרבא אנחנו הולכים להשקיע  מאמצים לכיוון שגוי ולהתחפר בטעות.

תנאי ראשון לתחקיר מוצלח הוא חקר העובדות לאשורן. מה קרה באמת? במשך שנים רבות היו מחמיצים סיכוי להפיק לקחים נכונים בגלל ויכוח על העובדות. כל אחד הביא לתחקיר את העובדות שלו. 'באורח פלא', ברוב המקרים כל אחד תיאר את העובדות מזוית מבטו באופן שמשקף את הצלחתו, וכשלון יריבו.

במקרים רבים היה מנהל תרגיל או בקר שהיה אמור להכריע מה היו העובדות הנכונות אבל זה לא פתר את הבעיה. לפני קרוב לשני עשורים הוקמה מערכת תיעוד תרגילית ממוחשבת במרכז לאימונים טקטיים, והויכוחים על העובדות נגמרו.

התנאי השני הוא איתור הסיבה למה שקרה. סיבות טכניות מקצועיות או אנושיות.

רק לאחר שני אלה ניתן יהיה להפיק לקחים להבא. מה יהיה נכון לעשות כדי לשפר ומה היה מוצלח וצריך לשמר ולחזק. מנסיוני, פגשתי כמה סוגים של מפיקי לקחים. יש שמגיעים מתוך כוונה אמיתית ללמוד ולהפיק  את הלקחים בצורה אמיתית ופתוחה, ללא דעות קדומות, מתוך אחריות אמיתית ושאיפה להצלחה בעתיד. לעומתם יש כאלה שבאים עם אג'נדה מלכתחילה, והם מנסים 'לארגן' את העובדות, ואת ניתוח הסיבות כדי לאושש את האג'נדה שלהם.

אז מהם העובדות, שלא ניתן להתווכח עליהן. בשלוש מערכות הבחירות האחרונות, לא חל שינוי בהיקף מצביעים למפלגות מהציבור הדתי לאומי - 12 מנדטים. שאר המנדטים התחלקו במפלגות שונות כנראה רובם בליכוד. (חלק לא מבוטל מהם לא מסיבות אידאולוגיות של אנטי מגזריות אלא מתוך החשש שתעלה לשילטון מפלגת שמאל). בבחירות לכנסת ה19 (2013) -  12 מנדטים למפלגה המאוחדת של הבית היהודי-תקומה. בבחירות לכנסת ה20 (2015) –היה פיצול 8 לבית היהודי וקרוב ל4 למפלגת יחד שלא עברה את אחוז החסימה. ובבחירות לכנסת ה21 (2019) – 5 לאיחוד מפלגות הימין, קרוב ל4 לימין החדש, וקרוב ל4 לזהות. אין מידע מדוייק כמה קולות של מצביעים לא  דתיים היו לשתי האחרונות.

אז מה הלקח שניתן ללמוד מכך? האם יש כאן שינוי מגמה דרמטי? כנראה שלא. הלקח הוא שכאשר לא מתעלים מעל ההבדלים הקיימים בין הזרמים שבתוך הציונות הדתית, ורצים במפלגות מקבילות מאבדים כח.

התזה של הקמת הימין החדש היתה שדווקא פיצול יגדיל את הכח של מפלגות הימין. אבל זה היה חסר סיכוי מלכתחילה. זה אף פעם לא עבד. כנ"ל הבטחת הימין החדש להיות מפלגה לא סקטוריאלית של דתיים וחילוניים לא התממשה. הרוב הניכר של המצביעים באו מהציבור הדתי, ואכן המפלגה שהבטיחה בתחילה לא לפנות לציבור הדתי, פנתה לבסוף בעיקר אליו, וטענה שהיא מייצגת את הזרם של הציונות הדתית המתונה לעומת איחוד מפלגות הימין שמייצגת את הציונות הדתית של הקצה.

לפי ניתוח הקלפיות שהתפרסם מפלגת זהות סחפה קולות בעיקר של ציבור צעיר ששיקף רצון לשינוי. רובו הניכר מהציבור הדתי.

אז האם יש בסיס עובדתי למסקנה שתם עידן המפלגה המגזרית?! לא. (מבלי להתייחס לכך שלא מדובר על 'מגזריות', ושיש בכך צורך אידאולוגי, כפי שהתייחסנו בהזדמנות אחרת).

אז מה כן? מצביעים רבים פנו לתמוך ב'ימין החדש' משום שסברו שאיחוד מפלגות הימין אינו מייצג את תפיסת עולמם הדתית לאומית. אם היו בתוך הרשימה המאוחדת נציגים המשקפים את דעתם, והיתה לנציגיהם חופש הצבעה להצביע לפי תפיסת עולמם בסוגיות דת ומדינה. לא היתה להם סיבה לתמוך במפלגה אחרת. אם תהיה נכונות כזו בתקופה הקרובה, ולקראת הבחירות הבאות תורכב מפלגה ציונית דתית מאוחדת שייוצגו בה כל הזרמים בציונות הדתית קרוב לוודאי שהבוחרים הללו יחזרו להצביע לה. והמפלגה תוכל להחזיר לעצמה את כוחה.

לגבי מצביעי זהות. היתה כאן הצבעת מחאה. מסיבות שונות. אמנם ישנו גרעין קשה שקשה להעריך את גודלו, שנדבקו ברעיון הליברטריאני. ובמנהיגות של פייגלין. אולם ניתן להעריך שחלק לא מבוטל מהמצביעים התפכחו, והבינו שמדובר ברעיון לא ריאלי בזירה הפוליטית הישראלת, ינהגו באחריות, ולא יבזבזו את קולם בבחירות הבאות למפלגה שאינה עוברת את אחוז החסימה. קרוב לוודאי שאם תהיה מפלגה מאוחדת שבה מיוצגים כל הזרמים בציונות הדתית, הם ישובו להצביע לה.

אז מדוע יש הסבורים שיש כאן שינוי מגמה של אנטי מגזריות? ומדוע הם מיהרו כל כך לפרסם את לקחיהם עוד לפני שכל הנתונים המדוייקים היו בפנינו?

האם זה לא נובע מכך שמלכתחילה היתה להם אג'נדה, וזה מה שהם היו רוצים שיקרה?

מה לעשות שזה לא משתקף בתוצאות!