דברים שרואים משם, כדאי שנְיָיבֵּא לכאן

מה גורם לרפורמים להיות בני ברית של הנשיא האנטי-ישראלי ביותר ואויבים של הנשיא הפרו-ישראלי ביותר?

נדב זלצמן , י"ט בניסן תשע"ט

דעות נדב זלצמן
נדב זלצמן
צילום: עצמי

העברת השגרירות לירושלים, ביטול הסכם הגרעין עם איראן, פעילות לסיכול החלטות אנטי-ישראליות באו"ם והכרה בגולן, מציבות את הנשיא טראמפ בשורה הראשונה של הפועלים למען העם היושב בציון.

אך בימים האחרונים פורסמה החלטה של הממשל האמריקאי שנשמעת מאוד אנטי-יהודית. לאירוע הפסח המסורתי של הבית הלבן הוזמנו רק נציגים של הזרם האורתודוקסי, בעוד שאר הזרמים נשארו בחוץ. האם ראוי למדר נציגים של זרמים אחרים, בפרט שהרפורמים הם הזרם הגדול ביותר ביהדות ארה"ב?

אם נתבונן קצת, נראה שמדובר באחת ההחלטות המשמעותית ביותר של הנשיא למען עם ישראל.

נתחיל במבט על האדם שהוא תמונת ראי של הנשיא טראמפ, ברק אובאמה. חתימה על הסכם הגרעין עם מדינה שקוראת להשמדתנו היא קצה הקרחון של שורת החלטות ופעולות אנטי-ישראליות שממשל אובאמה הוביל.

והנה, דווקא נשיא אנטי-ישראלי מובהק קיבל את תמיכת רוב היהודים הרפורמים וכן חיבוק חם מהנהגה הרפורמית (אגב, במכתב הברכה שהם שלחו לו לכבוד בחירתו, אין מילה אחת על מדינת ישראל). ה'רבאיים' הרפורמים התקבלו כמובן בברכה בבית הלבן של אובאמה. זכור במיוחד טקס הדלקת נרות חנוכה בבית הלבן בו כובדה רבה רפורמית בהדלקה (אורח הכבוד באירוע הזה היה הנשיא רובי ריבלין).

אבל כנראה מה שמבטא באופן החד ביותר את השותפות בין הצדדים הוא התבטאות של אובאמה לפני קצת יותר משנה. כשנשאל אודות היחס העוין שלו כלפי ההתיישבות ביהודית ושומרון הוא השיב "אני בעצם יהודי ליברלי". ההתבטאות הייתה כחלק משיחה שהתקיימה בטמפל הרפורמי "עמנואל", במסגרתה גם הגן על החלטתו שלא להטיל וטוו על החלטה אנטי-ישראלית במועצת הביטחון של האו"ם (בניגוד למדיניות נשיאי ארה"ב הקודמים).

בניגוד ליחסי הקרבה בין הרפורמים לנשיא אובאמה, הנשיא טראמפ 'זוכה' מהם ליחס קר הגובל בשנאה. היהודים הרפורמים תמכו ברובם הגדול במועמדת הדמוקרטית קלינטון, והמנהיגים הרפורמים הם בין המבקרים הקולניים ביותר של הנשיא ושל המדיניות שלו. זה הרקע לאי-הזמנתם לאירוע הפסח בבית הלבן.

אז מה גורם לרפורמים להיות בני ברית של הנשיא האנטי-ישראלי ביותר ואויבים של הנשיא הפרו-ישראלי ביותר?

נתבונן קצת בעניינים של ימים אלו. בחג הפסח אנו מציינים את הלידה של עם ישראל, אשר מבחינה היסטורית מסמל את השחרור של עבדים מיד שליט אכזר. אבל התוכן של חג זה הוא גדול בהרבה. בפעם הראשונה התגלה שישנם בני אדם שלא משועבדים לכללים הרגילים של האנושות. "מעולם לא יצא עבד או שפחה ממצרים", כלומר כל האנושות הייתה משועבדת למצרים ולתפיסת העולם העבדותית שלהם. והנה קם עם שיש לו סט ערכים אחר, ממקור אלוקי, והוא 'לא סופר' את הסדר התרבותי הקיים.

המצווה הראשונה שהצטוו ישראל כחלק מתהליך היציאה ממצרים מבטאת את העניין הזה בצורה חד משמעית. בני ישראל נצטוו לקחת שה, שנחשב לאלוקים של המצרים - שליטי התרבות האנושית באותה תקופה, ולשחוט אותו. כלומר לצאת מהשעבוד של מה שנחשב טוב ולגיטימי לפי ערכי האנושות ולהשתעבד לציווי האלוקי, גם אם הוא לא 'עובר מסך'.

והנה, באים הרפורמים ומנסים להחזיר אותנו למצרים. לא עוד סט של ערכים עצמאיים שלנו כעם ישראל, אלא שעבוד של אותם ערכים ומצוות אלוקיות להלכי הרוח המשתנים של האנושות. אם היו רפורמים כבר בתקופת יציאת מצרים, הם כנראה לא היו רוצים לצאת משם. הרי ערך העבדות הוא מה שנחשב למקובל ולגיטימי באותה תקופה. ואכן על פי המדרש קרה ביציאת מצרים דבר מזעזע- 80% מעם ישראל שבאותו הדור לא רצו להיגאל והם סיימו את חייהם במצרים.

גם בימינו, מה שהרפורמים מציעים זה לקבור את היהדות תחת ערכי התרבות האנושית ה'מתקדמים'. נאמנות לדבר ה' ולמצוות עליהם עם ישראל מסר את הנפש אלפי שנים – out, עבדות לערכים המערביים של הומאניות, ליברליות, פמיניזם ופירוק הזהות והמשפחה – in. ולכן הקמת מדינה יהודית היא ממש לא אירוע חיובי מנקודת מבטם.

החזרה של עם ישראל לציון היא גם החזרה שלנו לתרבות הישראלית המקורית שלנו. לא עוד אוסף של אנשים שנטמעים בתרבות העולמית, אלא עם בעל הגדרה עצמית ובשורה של שינוי הנורמות האנושיות. חזרנו לפה כדי להקים מדינה שנאמנת לערכי הנצח של עם ישראל. חזרנו לארץ שהובטחה לאבותינו ע"י הקב"ה, על מנת לכבוש אותה ולהקים בה מדינה יהודית עם רבנות ראשית, נישואים כדת משה וישראל, צבא עם מוסר לחימה יהודי ושמירת שבת ממלכתית.

מתוך המבט הזה אפשר להבין את ההתמודדות של הדור שלנו מול הרפורמים. בתחילת המאה ה-19 הרפורמים מחקו את הבקשה לשוב לציון מסידורי התפילה. לאחר מכן, בתקופת שיבת ציון, הם התנגדו לתנועה הציונית. בימינו, כשמדינת ישראל היא עובדה שאי אפשר להתעלם ממנה – הם פועלים לפגוע בזהותה היהודית של המדינה.

התנועה הרפורמית, ושותפיהם התנועה הקונסרבטיבית, נמצאים בחוד החנית של הפעילות להפיכת מדינת ישראל ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה. מאבק נגד הרבנות הראשית, השבת הממלכתית, הכשרות והגיור, ופעילות בעד נישואים אזרחיים, קהילת הלהט"ב, מסתננים והפלסטינים הם חלק מהכלים שלהם. המטרה היא - שעבודה של המדינה היהודית להלכי הרוח של התרבות האנושית המצרית-מערבית.

זה מחזיר אותנו לנשיא דונלד טראמפ. בשבוע שעבר, ערב חג הפסח, הארגונים הרפורמים בארה"ב שלחו לו מכתב. במכתב הם דרשו מהנשיא לאמץ את פתרון "שתי המדינות" ולפעול להקמת מדינה פלסטינית. חשוב להבין למה התמיכה בפתרון "שתי המדינות" כל כך קריטית לרפורמים. משמעות פתרון "שתי המדינות" הוא שאין פה עם שחוזר לציון כחלק מתהליך גאולה אלוקי. בעצם מדובר פה על קבוצת יהודים שהגיעו לאזור הזה במזרח התיכון והם מנהלים סכסוך טריטוריאלי עם עם נוסף שנמצא כאן. שהרי, אם אנחנו פה בתור עם הנצח שנאמן לציווי האלוקי, כל הארץ המובטחת היא שלנו ואין על זה מקום למשא ומתן. לכן, כשפעם הראשונה יש נשיא אמריקני שלא משועבד לפרה הקדושה של "פתרון שתי המדינות" זה מאוד מלחיץ את הרפורמים.

בכך שהנשיא טראמפ לא מקבל את הרפורמים כנציגים לגיטימיים של העם היהודי, הוא מזכיר לנו משוואה בסיסית – אם חפצים אנו בטובתם של ישראל, אנו צריכים להתנגד בכל דרך להשפעתה והתערבותה של התנועה הרפורמית. מי שהוא פרו-יהודי ופרו-ישראלי מחויב להיות אנטי-רפורמי, וכל דבר שהוא פרו-רפורמי פוגע ביהדות ובמדינה היהודית.

את המשוואה הזו ידעו היהודים היטב במהלך הדורות האחרונים. ואם לאחרונה היא קצת מטשטשת, בא הנשיא טראמפ לקראת חג הפסח ומזכיר לנו אותו בסגנון הישיר שלו. על כך אנחנו חייבים לו הכרת תודה, ובעיקר חייבים אנו לעצמנו לפעול נגד מי שעומדים עלינו לפגוע בזהותנו.

כמובן שאין הדבר נאמר על היחס האישי לכל יהודי באשר הוא, בלי קשר לזרם אליו הוא משתייך. היהודים הרפורמים הם אחינו האהובים (אלה אשר יהודים ביניהם. אחוז גדול מהם כבר לא יהודים ע"פ ההלכה). הם מוזמנים להשתתף איתנו בארוחות החג ולטייל יחד בפריחה האביבית שבארץ ישראל, אך הם אינם יכולים לכפות עלינו את הפייק-יהדות ההרסנית שלהם ולדרוש מאיתנו להכיר בה כלגיטימית. להפך, אנו מתפללים ומקווים שכולם יצטרפו אלינו לנס הגדול שכל התרבות האנושית מצפה לו –

מדינה עם זהות יהודית אמיתית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל.