פתאום כולם אוהבים קטניות

הרב אברהם וסרמן , י"ט בניסן תשע"ט

הרב אברהם וסרמן
הרב אברהם וסרמן
צילום: עצמי

כל שנה הריטואל הזה חוזר. אנשים שדוחים בנימוס את צלחת הארבעס (=חומוס) ב"שלום זכר", מתייסרים על מניעת התענוג הזה בפסח.

אלה שאומרים למוכר לא לשים טחינה בפלאפל, חולמים על מטבל-טחינה. זה יכול היה להיות קוריוז משעשע (או לא), אבל בשנים האחרונות זה הפך לצונאמי אנטי-רבני. משהו בסגנון "מתי הרבנים האלה יקבלו אומץ להתיר לנו קטניות"? הגמרא מגדירה את הביטוי "הרבנים האלה"  ("הנהו רבנן") בתור סגנון אפיקורסי (סנהדרין דף ק' עמ' א').

ואת הדרישה מהם להתיר איסורים גם כן כאפיקורסות ("מעולם לא התירו לנו לאכול עורב". שם). כלומר, אפיקורסות כפולה יש כאן. זו התרסה כלפי נושאי המסורת ההלכתית, ומלחמה נגדה. לא פחות.

למעלה מעשור מתעניין אתר ynet באופן אובססיבי בשאלה הזו. יוצא בכותרות כמו "החומה נסדקה" וכדומה, כשקבוצת רבנים קטנה וחצי אנונימית פרסמה "היתר" לקטניות. השנה הפך נושא הקטניות לחשוב כל כך, עד שמכון מכובד, "המכון למדיניות העם היהודי", הטריח סוקרים למצוא שיותר ממחצית האשכנזים אוכלם קטניות בפסח.

כמובן  שהסקר הקיף שש מאות איש וכו', ועֶרְכּו כערך הסקרים שראינו לאחרונה בבחירות. אבל לא ניתן למציאות לבלבל את האג'נדה. לא ציפינו שמכון אולטרא-ליברלי כזה יקבל תוצאות אחרות מסקר שהזמין.

אבל למה זה קשור ל'מדיניות העם היהודי'? האם גם סקר על מנהג אכילת סעודת משיח בסיום החג מעניין את המכון? או המנהג המחמיר הספרדי למדוד שיעור כזית לפי משקל ולא נפח המצה מעניין אותם? (זה בערך פי שלש ממידת הנפח שלפיו נוהגים האשכנזים!). מישהו יצא במתקפה על הפוסקים הספרדים מתי יהיה להם אומץ להקל כמו האשכנזים? איזה סקר נערך לבדוק כמה ספרדים נוהגים כך?

הרושם המצטבר הוא שמנהג איסור הקטניות הפך לאֵיל-ניגוח של הפסיקה, במקרה זה האשכנזית. אין כאן דאגה למי שהדבר חסר לו, יש כאן מערכה על הפוסקים, המסורת וכל המשתמע מכך. ייתכן שהדבר קשור למערכה המקיפה יותר נגד הפסיקה האשכנזית, וצביעתה של הפסיקה הספרדית כ"מתונה", תוך הפיכת המסורתיות הבלתי מחויבת להלכה ל"פסיקה ספרדית".

מה שהוא כמובן שקר גמור. הפסיקה הספרדית כמו האשכנזית לעתים מחמירה ולעתים מקלה, ואינה נתונה להלכי-רוח מזדמנים. המסורתיות אינה מייצגת את עולם ההלכה, אלא מציאות נתונה ומשתנה כל העת, כמו גם אצל האשכנזים. אך זה נושא שיש לעסוק בו בנפרד.

אני מציע לכולם להירגע. הפוסקים לא ישנו את ההלכה, גם לא את המנהג. הפולמוס הזה – כמו אחרים – עלול לגרום נזקים לחלק מהציבור ופגיעה במחויבות של חלקו להלכה או למנהג. אבל ההלכה, המסורת, והציבור השומר עליהם – חזקים מכל סקר, כתבה, פוסט או ציוץ.

אני מציע לכולם לחזור למציאות. מי ששילם במיטב כספו על אירוח מלא לכל החג במלון מפואר, בלי קטניות ואפילו בלי שרויה (מוציא את ה'קניידלך' וה'מצה-בריי' ודומיהם מהתפריט), לא הרגיש ולוּ לרגע שחסר לו משהו. השֶפים עושים נפלאות גם בתוך הסייגים הללו. מי שחגג בביתו, לקח מתכון מסבתא או הוריד מתכונים באינטרנט ולא זכר שיש בעולם חומוס.

ויאכלו ענווים ושומרי הלכה ומנהג וישבעו, ויהללו את ה' על רוב הטוּב שהרעיף עלינו, בחברת השפע בה אנו חיים, וידאגו לכל דכפין שיאכל גם הוא.