החטא הקדמון והסבב הנוכחי

בעיני השמאל מכחיש השואה אבו מאזן הוא חזות הכל, עד כדי נכונות להשתמש בצה"ל כדי להעביר את רצועת עזה משלטון המחבלים הרעים של חמאס ומרעיו לשלטון המחבלים "הטובים" של עבאס ומנגנוניו.

ד"ר רון בריימן , כ"ט בניסן תשע"ט

דעות
עצמי

השכל הישר גבר על השמאל: הבוחר הישראלי אמר את דברו, ושתי מפלגות השמאל מונות ביחד עשרה חברי כנסת.

עשירייה זו כבר מחפשת במרץ מי אשם בכישלונן וכבר מכינה את המערפת לאבי גבאי, המודח התורן מתפקיד יו"ר המפלגה האבודה. אבי גבאי אינו אשם. הוא לקח על עצמו משימה בלתי אפשרית: שיקום המפלגה בלי שזו תכיר באחריותה לחטא הקדמון ולגדול המחדלים של מדינת ישראל, מחדל אוסלו, ולתרבות השקר של דת "השלום", זו שהביאה אלפי קורבנות "שלום" יהודים וערבים ודרדרה את ישראל למצב הנוכחי של אוי לי מעבאס ואוי לי מחמאס.

בכנסת הנוכחית קיימת גם סיעה גדולה, כחול-לבן, שבה מככבים שלושה רמטכ"לים לשעבר שהגיעו להישג שלהם על סמך מצע בן שלוש מלים בלבד: "רק לא נתניהו!". מסר כזה לא יחזיק מעמד ארבע שנים, וסוף הסיעה להתפצל, כפי שקרה למפלגות "מרכז" בעבר.

ובינתיים, השמאל הישראלי ממשיך לדקלם את ה"פתרונות" שאבד עליהם הכלח. אפילו היום, תוך כדי הסבב הנוכחי,  דובריו – ובהם שר ביטחון לשעבר ואלופים במילואים – חוזרים על כך שהתשובה לטרור העזתי הוא השלטת רשות הטרור הפלשתינאית על רצועת עזה. בעיני השמאל, וזו סיבת כישלונו, מכחיש השואה אבו מאזן הוא חזות הכל, עד כדי נכונות להשתמש בצה"ל כדי להעביר את רצועת עזה משלטון המחבלים הרעים של חמאס ומרעיו לשלטון המחבלים "הטובים" של עבאס ומנגנוניו.

הם, ואנשי התקשורת המראיינים אותם שוב ושוב, מתעלמים מן המחיר הכבד של הרפתקה מסוג זה: שימוש בלתי מוסרי בחיילי צה"ל כבמגש הכסף להקמתה של מדינה פלשתינאית בארץ ישראל המערבית, מדינה שהיא היפוכו הגמור של שלום.

המלחמה של ערביי ארץ ישראל ("הפלשתינאים") נגד מדינת ישראל לובשת צורה ופושטת צורה כבר עשרות שנים, עוד מהתקופה שקדמה למדינת ישראל, ל"קו הירוק", ל"כיבוש" ול"שטחים". בשנים האחרונות היא מובלת על-ידי התאומים עבאס/חמאס, הטרוריסטים "הטובים" ו"הרעים" בשפתם האורווליאנית של האוסלואידים, בשעה שלאלה ולאלה מטרה אחת משותפת: חיסול ישראל ותושביה היהודים. לעתים גוברת האש באזורים שהוסגרו לרשות הטרור הפלשתינאית ולעתים ברצועת עזה, שהיהודים גורשו ממנה גירוש גזעני, שאת פירות הבאושים שלו – ושל אוסלו – אנו אוכלים עד עצם היום הזה.

בדיון הציבורי בישראל בשאלה כיצד לטפל בחמאס ובשותפיו עולה מדי פעם ההצעה לכבוש את חבל עזה ולחסל את מנהיגיו. מבחינה צבאית ישראל מסוגלת לעשות זאת, ואף "לזכות" בכבוד המפוקפק של אחריות לצרכיהם של כשני מיליון נתיני אויב, שאף היום – לאחר הגירוש – ישראל אינה מצליחה להיפטר ולהשתחרר מהדאגה לצרכיהם.

מה שחסר בדיון זה הוא המחשבה על היום שאחרי, כלומר מה יהיה ברצועת עזה אחרי שעשרות (אם לא למעלה מזה) חיילי צה"ל ישלמו בחייהם על כיבוש אווילי ומיותר של שטח שהיה בידינו והוסגר לאויב. אם חלילה ישולם מחיר כבד זה, העולם כולו, וגם רבים בתוכנו, יציעו את האיוולת הבאה: העברת השלטון ברצועת עזה לידי אבו מאזן ויורשיו. משמעותה של הצעה כזו, ומלחמה שזו מטרתה או תוצאתה, היא שימוש בלתי מוסרי בחיילי צה"ל ובקורבנם רק כדי להעביר את רצועת עזה מידיהם של הטרוריסטים "הרעים" לאלה של הטרוריסטים "הטובים". במלים אחרות, שימוש בלתי מוסרי בחיילי צה"ל כבמגש הכסף להקמתה של מדינת אויב הן ביהודה ובשומרון והן ברצועת עזה.

בעיית עזה היא סבוכה ביותר ומחייבת טיפול נחוש, לרבות חיסול ראשי הנחש, אבל יש להזהיר ולהימנע מהפלתו המוחלטת של החמאס. האינטרס הישראלי אינו הפלת החמאס אלא החלשתו לרמה נסבלת, באופן שלא יהווה איום על תושבי ישראל, אבל באופן שימנע את הקמתה של מדינה פלשתינאית.

לא מיותר להזכיר: "פתרון" שתי המדינות – עובר שנולד מת – ראוי שיעבור מן העולם, גם אם הוא חביב על אנטישמים אירופים, כולל בהנהגתן של מדינות "ידידותיות" במערב היבשת. ראש הממשלה נתניהו נאלץ לתמוך בו כדי לצלוח את שמונה שנות העוינות של הנשיא ברק חוסיין אובמה, אבל אין כל הצדקה להמשיך את מצעד האיוולת.

עליו להבהיר בהקדם לנשיא דונלד טראמפ שאין תוחלת וטעם לתוכנית מדינית שכבר נוסתה ונכשלה, המתבססת על כרעי תרנגולת של "פתרון" שתי המדינות. המציאות הוכיחה לכל מי שעיניו בראשו שטרנספר גזעני של יהודים והקמת גדרות "ביטחון" אינה מספקת את האויב האומר בגלוי – ויש להאמין לו – שמטרתו היא ארץ ישראל כולה, משתי גדותיו של הירדן. במלים אחרות "שלומעכשיו" הוא שקר והונאה ואין סיכוי לשלום בדורנו, ומי שמאמין ב"שלומעכשיו" משקר לעצמו ולאחרים. חובתו של נתניהו להבהיר לטראמפ את הסכנה בפצצה הפלשתינאית באותה נחישות שבה הבהיר לו את הסכנה בפצצה האיראנית.

אל לה לישראל להחיות עובר זה באמצעות הקרבת חיילי צה"ל על מזבחו, והפיכתם למגש הכסף למען האויב.