בין כפייה לחקיקה

דודי וכטל , ב' באייר תשע"ט

דעות דוד וכטל
דוד וכטל
עצמי

1. הכנסת איננה בית כנסת. נכון! הכנסת גם איננה ישיבה לבעלי תשובה ואפילו לא מוסד חינוכי המקדש שם שמים. כזו היא הכנסת וכאלה הן המפלגות החברות בה. מהי הכנסת? המוסד שמאפשר לחברה בעלת גוונים רבים לנהל את עצמה בצורה מאוזנת העונה על רצונות בוחרים רבים ככל האפשר.

האחד חפץ בכלכלה חופשית, לחברו חשובה יד תקיפה כנגד ערבים ולשלישי חלומות על הפרטת מערכת החינוך. לאף אחד מן השלושה אין די מנדטים כדי שיוכל לכוף את חבריו לקבל את דעתו, ועל כן הם חוברים יחד, חברות למטרות רווח בלבד, ועוזרים אחד לשני לממש את שאיפותיהם. אתה תצביע בעד הצעתי היום, אני אצביע עבור הצעתך מחר ושנינו יחד נדחה על סף כל הצעה של השלישי.

2. צורת המשטר הנ"ל, זו שרובנו מעדיפים והעדפנו כשהוקמה המדינה, היא גם זו שמאפשרת מצבים בהם אפילו דעתו של המיעוט יכולה להתקבל ולהיקבע כחוק. כך יצא ויוצא, שעל אף שאולי רוב אזרחי המדינה אינם מכירים בחשיבותם ונחיצותם של חוקים מסוימים, הם נאלצים לחיות על פיהם.

3. כל זה פשוט וקל. מתי? כשהאינטרסים שלך נקבעים כחוק. זעקות הג'וועלד' מופיעות בפעמים בהן המשחק הפוליטי גורם לנציגיך להפסיד ודווקא דעתו של האחר התקבלה. זה מעצבן ממש. זה מעצבן בייחוד כשהאחר הוא דעת מיעוט בחברה.

4. כל הרוטנים הממורמרים על חקיקה דתית, מבינים ומכירים את שלושת הסעיפים הראשונים. הם יוצאים מדעתם ומאבדים את תבונתם רק בשעה בה המשחק הפוליטי הולך לרעתם ואל מול עיניהם הכלות החרדים יוצאים ביד רמה, עם הצלחות רבות. אולם צריך לזכור, כאשר נבחרי ציבור חרדים/ דתיים זוכים להישגים בדמות חקיקה דתית, הם פועלים בצורה בה ראוי להם שיפעלו על פי הדגם של המשטר הפרלמנטרי בו אנו חיים.

5. כפי שהחוק על איסור עישון במקומות ציבוריים איננו 'כפיית הבריאים', כך החוק ששומר על קדושת השבת איננו 'כפייה דתית'. החוק הזה הינו חוק של מדינת ישראל, אשר בדומה לכל שאר החוקים, כולל אלמנט כפייה של המדינה על אזרחיה. זעקות השבר והאשמות ב'כפייה דתית', שייכות לכישרון החילוני לסחוט אותנו רגשית ולנגן על כל אותם רגשות אשם שיש לנו על מי שאנחנו. גם הדימוי העצמי הנמוך בו אנו לוקים מקשה עלינו להתעלם מהבכיינות והאיומים על כך שבמעשינו אנחנו 'משניאים את היהדות'.

6. למשנה ליועמ"ש דינה זילבר אין בעיה לכפות את דעתה, אפילו על אנשים ואירועים שרחוקים מאוד מעניינה. מדוע? כיוון שהיא מבינה מה שחלקנו טרם הבנו – גורמי הממשל הם אלו שנותנים צורה וצביון למדינה, גם אם ישנם רבים שרוצים בצביון אחר.  

7. חקיקה דתית היא צו השעה. להימנע ממנה מפני חששות ודמיונות, זה 'מה זה שנות התשעים'. בהתחשב בשינויים הדמוגרפים הבאים עלינו לטובה, ישראל של עוד עשרים שנה תקבל על עצמה בשמחה גדולה את מבול החקיקה הדתית שראוי לה לממשלה הקרובה לחוקק. לא לחינם גועשים ורועשים היועצים המשפטיים וחבר מרעיהם. רגע לפני שהם מאבדים את כוחם, הם מנסים להטביע חותם שלא נוכל למחות מעל פרצופה של המדינה, מתוך כוונה שהיא תהיה כדמותם, גם כשהם כבר יהיו רחוקים מאוד מלהיות רוב.

8. אומנם ראוי לו לאדם לקדש שם שמים בכל דרכיו, עד אשר יאמר עליו – "עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאר", מכל מקום מי שנכנס לפוליטיקה כדי למצוא חן ומתוך כוונה להחזיר אנשים בתשובה, טועה ומועל בתפקידו. הכנסת היא המקום בו עושים עסקים, נושאים ונותנים בקשיחות גם על הסעיפים הקטנים. המפלגות הדתיות, שמהוות נתח לא קטן מהממשלה הקרובה, צריכות להסתער אל עבר היעד – מבול של חקיקה דתית – ולא לנוח לרגע. גם עכשיו במהלך המשא ומתן הקואליציוני וגם לאחר מכן במהלך כל ימיה של הממשלה הקרובה. אחרי כמה קדנציות בהן עסקנו בעיקר במגננה וכיבוי שריפות של חקיקה אנטי דתית, הגיע השעה לעשות טוב, לעשות יותר (!) עבורה יהדותה של המדינה.

9. גיור ממלכתי; מתן עצמאות לרבצ"ר; נורמות אחידות בכשרות; העצמת המשפחה הנורמלית; אכיפת חוק השבת גם על מיזמים לאומיים; שמירה על חוק האימוץ; ביטול האקדמיזציה של מערכות 'הכשרת המורים'; חוק הכותל; אפשרות להפרדה מגדרית; סינון אינטרנט; שינוי תכניות לימודיות במשרד החינוך; ועוד. יש הרבה מאוד במה לעסוק.

10. ומה לגבי ה'כפייה'? ומה לגבי זה שאולי נגרום לפילוג ושנאה? חלילה, שקר אתה דובר יִצְרנו הקטן והפחדן. חדל לך מלדבר סרה על ישראל, חדל מלחשוב שהם רק מה שמציירים בYNET וגל"צ. ככל ששם שמים יעטר את מדינתנו, גם בסעיפי חוקיה, ככל שתתבלט יהדותה, נזכה לראות יותר ויותר בהצלחתה, שגשוגה והתפתחותה, מתוך כך תִרְבּה האהבה ובעקבותיה גם תבוא תשובה.