או עיוור או כופר

רק עיוור אינו רואה את נִסי התקומה וקיבוץ הגלויות, ורק הכופר בטובתו של מקום, מעז להחציף פניו כלפי שמיא

מנחם רהט , ד' באייר תשע"ט

מנחם רהט
מנחם רהט
צילום: עצמי

1.שאלו פעם את הרבי מקוצק, מגדולי ישראל במאות האחרונות, שהחתירה לאמת הצרופה והמזוככת, היתה ערך עליון בעיניו, היכן נמצא הקב"ה? והוא השיב ברוב שנינותו: "בכל מקום שהיהודי נותן לו אפשרות להיכנס אליו".

ביום העצמאות ניתן להבחין בבירור, מי מקרב ציבור שומרי תורה ומצוות "נותן לקב"ה להיכנס לליבו", כדברי הקוצקאי, ומי עדיין לא. כלפי אלה האחרונים, שלמרות היותם שומרי תומ"צ אינם מודים בנסי גאולת ישראל, נהג רבי צבי יהודה הכהן קוק לצטט את הגמרא המבהילה (סוטה מ"ח ע"ב): "יש צדיקים שאינם מאמינים". לאמור, יש שמקיימים את כל המצוות בהידור ובסילודין, אבל רואים עצמם עדיין בגולה. מסרבים להאמין שהגלות תמה. כך התבטאו ח"כים ועסקנים חרדים, וגם רבנים וראשי ישיבות: "אנחנו עדיין בגלות". העובדות לא יבלבלו אותם.

2. הבירור הגדול הזה מתרחש ביום העצמאות. זה היום עשה ה', שחולל פניית פרסה חד פעמית בהיסטוריה של עם ישראל. אז נוצר קידוש ה' הגדול לעיני העמים, אשר כבר הספידו את עם ישראל, ואז התחולל המהפך: תם חילול ה' הנורא שבעצם קיומה של הגלות המנוונת.

תפילות ההודיה או ההתעלמות מחובת ההודאה, הן קו פרשת המים בין הרואים בחוש את התגשמות הנבואה: "בָּעֵת הַהִיא אָבִיא אֶתְכֶם וּבָעֵת קַבְּצִי אֶתְכֶם, כִּי אֶתֵּן אֶתְכֶם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה בְּכֹל עַמֵּי הָאָרֶץ, בְּשׁוּבִי אֶת שְׁבוּתֵיכֶם לְעֵינֵיכֶם אָמַר ה'", לבין האוטמים עיניהם ואזניהם, ומסרבים להכיר בהתגשמות הנבואה האלוקית באמצעות שרשרת נסי התקומה: נס הקמת המדינה, עמידה מול שבעה צבאות ערב, קיבוץ גלויות, והשפע האלוקי, הרוחני והחומרי.

לא שאין חסרונות; יש, ועוד איך. אבל הכל מתגמד מול המציאות המופלאה שאין לה אח ורע בתולדות ישראל והעמים, מאז ימי דוד ושלמה.

3. ועדיין יש התועים בדרכי הזמן. אף שלילד הזה התפללנו, ואף שבחסדי שמים נענינו, יש הבועטים בחסד האלוקי. "אין על מה לשמוח ואין על מה להתאבל": יום העצמאות אינו חגֵנו, והנופלים אינם מתינו. ירחם ה' על מנאצי שם שמיים שכאלה.

ושני מניעים לכך: האחד, הקושי להודות בטעות מתמשכת על פני עשרות שנים. והשני, הקושי לראות את בשורת הגאולה באה מפי מי שאינם מאנ"ש. שמענו עסקני דת שהתבטאו: "אם כך נראית הגאולה, אז אני מוותר עליה".

והם לא לבד. כבר רחל, המשוררת החילונית-סוציאליסטית, כתבה מתוך משטמה גדולה: "אֲנִי לֹא אֹבֶה בְּשׂוֹרַת גְּאֻלָּה, אִם מִפִּי מְצֹרָע הִיא תָבוֹא. הַטָּהוֹר יְבַשֵּׂר וְגָאַל הַטָּהוֹר. וְאִם יָדוֹ לֹא תִמְצָא לִגְאֹל, אָז נִבְחָר לִי לִנְפֹּל מִמְּצוּקַת הַמָּצוֹר, אוֹר לְיוֹם בְּשׂוֹרָה הַגָּדוֹל". גם היא היתה סרבנית גאולה.

4. העיוורון מול המציאות הנסים, במקום שתדעך לנוכח העובדות שמאששות את ניצחון הציונות והלאומיות, רק הולכת ומקצינה אצל אינשי דלא מעלי וכתות אכולי שיטנה ומשטמה, שהידרדרו עד שאול תחתיות. מדובר בחצופים עזי פנים, שמחללים בגסות רוח את זכרם של הקדושים שנפלו על הגנת ישראל מיד צר. נשתכחה מהם אמירתו המחודדת של רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, שכשביקש לילך על קברי צדיקים, הוא פשוט חצה את הכביש מישיבתו 'קול תורה' בשכונת בית וגן לבית העלמין הצבאי בהר הרצל. "בית הקברות על ההר זרוע קברי צדיקים", היה אומר מתוך הערכה עצומה לנופלים על קידוש השם.

5. אבל יש גם הבועטים בזכרם של חללי צה"ל. אחד מהם, פרשן באתר חרדי גדול, הסביר בטוויטר מדוע הוא וחבריו אינם עומדים דום בעת הצפירה ביום הזיכרון לכבוד חיילי צה"ל: "החרדים הם לא חלק מהאידיאולוגיה הציונית. אנחנו לא חוגגים את העצמאות של מדינת ישראל ביום העצמאות, ולא מתאבלים ביום הזיכרון על החיילים שנפלו למענה. אנחנו מאמינים שהשמירה על תורה ומצוות היא ששומרת על עם ישראל. הסיפור החרדי הוא לא הסיפור הציוני, ולכן אין מה לשמוח – ואין מה להתאבל". סוף ציטוט.

אמת, לא כולם כאלה. רבים מבני הציבור החרדי, מכבדים ומוקירים זיכרם של החיילים מתוך הכרת גודל מסירות נפשם להצלת העם היושב בציון, ובוודאי שאינם מזלזלים במקדשי שם שמים בנפילתם על קדושת העם והארץ. ודאי שאין אותו שורש פורה ראש ולענה שצוטט לעיל, מייצג את כולם. אבל ככלות הכל, הפירחח הנ"ל ודאי לא היה מרשה לעצמו להתבטא כך, אילו ידע שבכך הוא חורג מהנורמה המקובלת בחברה שלו. הוא בהחלט רואה עצמו, למרות ואולי בגלל דברי הנאצה הבזויים הללו, בתוך הקונצנזוס של החברה בה צמח והגיע לתובנה זו.

לך ספר לו, לאותו ריקן פוחז, שמתיימר לייצג את הציבור החרדי בתקשורת החילונית, שעַם הנצח כבר ניסה את הנוסחה הזו במרוצת אלפיים שנות, מבלי לעמוד על חירותו וזכויותיו, ולבסוף הגיע לאושוויץ. לך ותסביר שגם בראיה הלכתית נטו, זוהי סטיה: "אפילו לא באו [האוייבים] על עסקי נפשות אלא על עסקי תבן וקש, יוצאין עליהן בכלי זיינן" (עירובין מ"ה, א'). לך ותסביר לו, שעַם ישראל נטבח ונשרף ונשחט וגורש, רק מפני שנעדר הגנה עצמית, ומפני שהתרחק מאדמת הקודש בהיותו בגלות העמים הארוכה.  לך תסביר לו שאלמלא עוז רוחם של חיילי צה"ל, הוא וחבריו היו נשחטים בידי המרצחים הפלשתינאציים תוך שניות מרגע שחיילי צה"ל יחדלו להגן עליהם.

6. אשרינו שהבדילנו מן התועים, ולא שם חלקנו כהם וגורלנו ככל המונם. שאיננו אוטמים עינינו וליבנו, כמאמרו של הקוצקאי, אל מול פעמי הגאולה ונסי התקומה, ונפעמים מול הפלא הנשגב שאין לו שני לו בתולדות העמים: "כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן". לא היה כדבר הזה מעולם. לא היה כדבר הזה בעולם. אשרינו שזכינו.

זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה' נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.

(באדיבות שבועון 'מצב הרוח')