עצמאות למשפט התורה

מה בעצם חשוב כל כך במשפט? מה ההבדל העקרוני בין משפט התורה למשפט הנוהג במדינת ישראל?

הרב יעקב יקיר , ה' באייר תשע"ט

הרב יעקב יקיר
הרב יעקב יקיר
צילום: עצמי

הימים ימי טרום המדינה, התנועה הציונות מעצבת את דרכה המשפטית, והתורה נעדרת.

הרב הרצוג, נושא נואם טעון: "אנו מתעתדים לקראת המדינה היהודית העומדת להיוסד, ב"ה, בציון בית חיינו. האפשר מדינה יהודית, מלכות ישראל, בלי תורת ישראל? הרי זה יהיה הרס וחורבן פנימי ח"ו."  

כשני עשורים לאחר מכן, הרב צבי יהודה, ב'מזמור י"ט', המפורסם, טוען: "יש במדינת ישראל דברים המכאיבים שיש בהם חילול השם מרובה. בייחוד... מערכת המשפט במדינה המשתמשת בחוק הרומאי, העותמני והבריטי... ואילו במשפט ישראל האמיתי, ב"חושן המשפט", לא נסמכו ולא מסמיכים".  

מה בעצם חשוב כל כך במשפט? מה ההבדל העקרוני בין משפט התורה למשפט הנוהג במדינת ישראל?

המשפט, אינו רק מערכת להסדרת יחסים אנושיים במקרי קונפליקט. המשפט הוא מגדיר תרבותי לאומי, ראשון במעלה. מתוך סולם העדיפויות המשפטי, ומתוך ההגדרות של המותר והאסור המשפטי, משתקפת לה התרבות הלאומית ובא לידי ביטוי סולם הערכים שלה.

שיטת המשפט הנוהגת  כיום במדינת ישראל, מבוססת על עקרונות אזרחים חילונים, היונקים מתרבות אנושית משתנה. משפט התורה לעומתה, מבוסס על עקרונות אלוקיים נצחיים ומותאם לחזון היהודי הייחודי. המבט על כל חלקי המשפט, על קניין אישי ועל דיני הנזיקין, על הונאה ועל דיני שכנים וכו', מתחיל, וממילא גם  נידון ומגיע למסקנות, מתוך שתי נקודות יסוד שונות בצורה מהותית.

השוני המהותי הזה, הוא אחת הסיבות לניכור בין המשפט הנוהג במדינת ישראל לבין משפט התורה. עולם המשפט במדינת ישראל, תופס את משפט התורה כמערכת משפטית מיושנת, שאינה נובעת מערכים מתקדמים, ולכן מתעלם ממנו או מתנגד לו. הנצחיות מפורשת כניוון, החזון היהודי הייחודי כלא רלוונטי.     

על מנת למתן את הניכור, על לומדי התורה לפתח ולנסח את הפילוסופיה המשפטית של התורה. המפגש  האינטלקטואלי-משפטי, עם מערכת המשפט הנוכחית, יגלה את ערכיה המאירים של התורה, המנהלים את החיים ומקיימים את מסגרותיהם, באמת ובשלום, בצורה טובה בהרבה מכל שיטה אחרת.

אולם לא די בכך, על מנת לשנות, יש לנקוט בשני צירי פעולה נוספים: כינון 'מרחב שיפוטי אוטונומי' של התורה ומאבק תרבותי על ערכי היסוד של המשפט.

'מרחב שיפוטי אוטונומי', של מערכת בתי הדין של הרבנות הראשית, הוא תנאי הכרחי לפיתוח משפט התורה. רק קיומה של מערכת משפטית ריבונית יפתח פסקי דין, תקדימים, ומחקרים שיוכלו  להוות פלטפורמה לפיתוח מערכת משפטית רלוונטית. האחריות בתחום הזה, היא על בתי הדין, עליהם לתבוע את הריבונית השיפוטית שלהם. הציבור צריך לתמוך בהם, ועל הדרג הפוליטי לאפשר להם פלטפורמה חוקית. לא מדובר בנתינת מקום ל'משפט העברי' במקרה של לקונה משפטית, מתוך נוסטלגיה לאוצרות הרוח והתרבות של העם, כמחווה של רצון טוב, אלא בקבלת עול מלכות שמים ציבורית והכרה באלוקיות משפט התורה ובחיבור של לומדיה המובהקים אליה.

כצעד ראשוני בדרך ליעד הזה, הגיעה השעה לאפשר ליהודים אזרחי המדינה החפצים בכך, דתיים ושאינם דתיים, להיות נידונים בענייניהם האזרחיים על פי המשפט היהודי, בבתי הדין הרבניים. מבחינה חוקית ומשפטית, אין מניעה לתת לבתי הדין 'סמכות שיפוט' כששני בעלי הדין מסכימים לכך. הצעות חוק שונות הקוראות להעניק סמכות כזו לבתי הדין הונחו על שולחן הכנסת בעבר ובהווה. יש לקבוע חקיקה זו כחלק מקווי היסוד של הממשלה הבאה.

המאבק התרבותי מתקיים גם בשדה הפוליטי. השתתת מערכת המשפט במדינת ישראל על התורה, הוא חזון, שאנו צריכים לחתור אליו כיעד פוליטי. אנו צריכים לעמוד על הדרישה לקבל את משרד המשפטים, ולצרף את מערכת בתי הדין למשרד המשפטים.

אמנם שינוי יחסי הכוחות בין בג"ץ לבין הכנסת נציגת הציבור, הוא מגמה ברורה של כל הקואליציה החדשה, המבינה כי יש להסיר ממנו 'יגון ואנחה', ולתקן את נזקי המהפכה החוקתית של בג"ץ, אבל רק מי שאמון על התורה ועל מהלך הגאולה, יוכל לבנות את האלטרנטיבה הנכונה בדמות משפט התורה. ח"כ ועו"ד סמוטריץ', משפטן ואיש תורה וגאולה, יוכל לקדם את השלב הבא בבניין העצמאות הישראלית, שלב השבת המשפט. 'לפעול עם אל' היום את תקומת ישראל, זה בראש ובראשונה להעמיד שר משפטים שיקדם את השבת משפט התורה.

הגמרא במסכת מגילה מלמדת אותנו את סדר הגאולה. לאחר שהקב"ה מקבץ גלויות, הוא משיב את המשפט, כסדר הברכות בתפילת העמידה. יש כבר לא מעט פעילים ב'מהפכה החוקתית של התורה'. הם עוסקים בחשיפת האור שבתורה ובהפיכתה למארג ערכים מאיר, הם מקימים בתי דין פרטיים שדנים עפ"י התורה ומחזירים את המשפט לחיים, הם כותבים ומסבירים.

הגיע הזמן להעצים את המהפכה ולקדם אותה מתוך ממשלת ישראל.