יהודי או ישראלי?

מתוך טורה של סיון רהב-מאיר ב"ידיעות אחרונות"

סיוון רהב מאיר , ו' באייר תשע"ט

דעות סיון רהב-מאיר
סיון רהב-מאיר
צילום: ללא קרדיט

הפיגוע הקשה בבית הכנסת של חב"ד בקליפורניה היה אירוע יהודי מובהק. מיליונים ברחבי העולם נחרדו, וגם הסתקרנו לשמוע מי הם הקורבנות.

על רקע זה, מוזר היה לשמוע את קונסול ישראל בלוס אנג'לס ממהר להכריז: "לא ידוע לנו על נפגעים ישראלים". ראשית, זה לא היה נכון. אלמוג פרץ תושב שדרות בן ה-31 היה שם ונפצע, וגם חילץ מתפללים תחת אש, ביניהם את אחייניתו נויה דהן בת השמונה.

אבל גם אם לאף אחד שם לא הייתה תעודת זהות כחולה, קשר הדם והערבות ההדדית בינינו חזקים הרבה יותר. השאלה האוטומטית אינה "יש שם ישראלים" אלא "יש שם יהודים". והיו שם. לורי גילברט נרצחה, והרב של המקום – הרב ישראל גולדשטיין – הפך לגיבור עולמי והוזמן לבית הלבן לביקור עוצמתי שהזכיר עד כמה כולנו רקמה אנושית אחת. בדקות שבהן הצוות הרפואי טיפל בגילברט, בגולדשטיין ובפצועים נוספים, לא הרגיע אותנו לשמוע ש"אין שם ישראלים".

איש התקשורת החרדי בנימין ליפקין הפנה את תשומת לבי לעניין נוסף: כשהוא חיפש בכלי התקשורת מידע על גילברט, מצא שלושה דיווחים שונים שסיפרו שהיא הגיעה לשם כדי "לומר קדיש על אימה". כמה שעות חלפו, ואז באנגלית מצא את הגרסה האמיתית והמדויקת: היא לא באה לומר קדיש אלא לומר את תפילת "יזכור" על אמה, תפילה שאכן נהוג לומר בשלושת הרגלים, ביניהם חג הפסח.

אולי אני קטנונית, ואלה שני משפטים חסרי משמעות של דיפלומט ושל עיתונאים. אבל אולי הם מעידים על מגמות ועל זרמי-עומק של בורות ושל טשטוש.