כשהודיה אוליאל נכנסה לכיתה

המפגש של ד"ר הודיה אוליאל עם התלמידים והבקשה שלה ממשרד החינוך.

אבינועם הרש , ז' באייר תשע"ט

אבינועם הרש
אבינועם הרש
עצמי

זו הייתה אחת מההופעות ההיסטריות שנראו בבית הספר מעולם: כל האמפי התמלא באלפי תלמידים סקרנים שרק חיכו סוף סוף לראות אותה מקרוב. ברי המזל שביניהם מן הסתם יצליחו להשיג חתימה. אחת אולי תזכה לסלפי.

אדם זר נקלע למקום ושאל בסקרנות: "מי אמורה להופיע כאן? נועה קירל?"

תלמידה שעמדה ליד סימנה לו שלא.

"עדן בן זקן?" לא. "בר רפאלי?" לא...

"אז מי?"

שאל נבוך.

"ד"ר הודיה אוליאל" ענתה לו: "מה אתה מתקופת האבן? תתעדכן..."

ואז היא נכנסה לקול תשואות התלמידים.

היו שם תלמידים דחויים חברתית, תלמידים שקופים, תלמידים שבאו מבתים הרוסים, תלמידים שבאו מבתים דחוקים כלכלית, תלמידים נמוכים, תלמידים מלאים, תלמידים שכבר הפסיקו לחלום, תלמידים שמסתכלים על עצמם ורואים מכל עבר תקרה וסורגים בלתי עבירים

ואז ד"ר הודיה התחילה בשאלה אחת כללית לכולם: "תסתכלו על עצמכם. אתם חושבים שלכם קשה? אתם יודעים בכלל מה המשמעות של קושי? של מגבלה? של אתגר?"

וכל התלמידים שתקו. וחשבו. והמשיכו להקשיב.

וד"ר הודיה אוליאל המשיכה: "אתם יודעים כמה סיכויים העולם נתן לי שאצליח לסיים רפואה?"

ושוב שתיקה. והעיניים הכבויות התחילו פתאום לנצוץ בעניין. בסקרנות. ואז היא המשיכה וסיפרה ושיתפה ודמעה ובסוף סיימה: "ואם אני יכולה, אז תאמינו לי שגם אתם יכולים!"

וכל התלמידים הדחויים, והשקופים ואלו שכבר הפסיקו להאמין שהם באמת מסוגלים לפרוץ את הסורגים ולנפץ את תקרת הזכוכית עמדו שם, מחו דמעה ולא הפסיקו למחוא כפיים ולהריע לגיבורה החדשה שלהם

בסוף ההרצאה ניגש לד"ר הודיה אבא של אחד מהם, שותף במשרד רואי חשבון מצליח במיוחד בירושלים. אמר לה: "שתדעי, שלקחתי בעצמי מהשיחה הזו שלך המון כוח להתמודד עם הקשיים האישיים שאני עובר".

והיא רק חייכה והמשיכה לעבר המכונית שתיקח אותה להרצאה הבאה.

*
האירוע הנ"ל לא התקיים באמת אלא רק בחלום שלי אבל הנה בקשה לגמרי אמיתית שנשלחת מכאן למשרד החינוך: קחו את מדליקי המשואות ותארגנו להם במשך שנה מפגשים עם תלמידי ישראל. אלו יהיו השיעורים החשובים שהם ילמדו מעולם.