סיפור שחשבתי שלעולם לא אספר

בעז שפירא , ז' באייר תשע"ט

דעות בעז שפירא
בעז שפירא
צילום: עצמי

לפני כעשור הזמין אותי חבר לביתו בכדי לצפות יחדיו במשחק כדורגל. עם החבר היו קשרים טובים וידידותיים למרות שוני בינינו, גם בכל הנוגע להשקפת עולם פוליטית וגם באשר לזיקתנו ליהדות  ולאמונה. יש לציין (ובהמשך יתברר מדוע) שהחבר אדם נבון ומשכיל, אדם אמיד המנהל שגרת חיים שלווה. החבר הזה אינו אדם מתלהם, הוא שוחר תרבות, בעל הרגלים קבועים, עוסק בספורט ובעל נכונות לעזור לחברים. החבר אינו איש חומרני וחי בצניעות.

תוך צפייה במשחק ובאחת ההפסקות, פרץ לפתע החבר במונולוג שחלקים מעטים ממנו אצטט כאן. פתח ואמר: "כאשר אשתי ואני שומעים שהיה פיגוע ונהרגו מתנחלים אנו עולים על השולחן ורוקדים משמחה". "אם הנפגעים הם חיילים אנו בוכים, אם הם מתנחלים אנו שמחים". הוסיף ואמר: "הייתי שמח לראות כיצד מישהו מפצח את ראשם של נערי הגבעות עד כי המוח שלהם ייזל החוצה".

הוא מדבר ואני יושב על הספה לידו מוכה אלם והלם!  סיים ה(אקס) חבר לשפוך את דברי הבלע, קם ונפנה למטבח על מנת להכין לנו קפה. המום נדהם וכואב המשכתי לשבת רתוק למקום מושבי עד אשר חזר. מלמלתי חלושות משהו על כך שאני לא מרוכז בכדי להמשיך ולצפות במשחק וירדתי למכוניתי. התיישבתי ובמשך דקות ארוכות לא יכול הייתי לעצור את הרעידות החזקות בגוף, בעיקר ברגליים.

למחרת בבקר התקשר אלי האקס חבר כשבפיו התנצלות – "השתמשתי בביטויים יותר מדי פלסטיים" אמר. עניתי לו שהגרועים שבשונאי ישראל לאורך הדורות התבטאו באופן דומה. האקס ניסה בהמשך לשמר את הקשר, לא נעניתי- לא הייתי מסוגל וגם לא רציתי.

שאלתי את עצמי לא פעם- מהיכן נובעת השנאה התהומית הזו הנשענת בין היתר על בורות קשה? היכן חבוי השד הזה שהתפרץ בצורה כל כך אלימה מהאקס? מה גורם ליהודי לשנוא כל כך יהודי אחר, אח? תשובות אמתיות אין, לא בידי בכל אופן.

גם בציבוריות הישראלית אנו נתקלים לדאבוננו (לעתים קרובות מדי...) בביטויי שנאה ומשטמה. לפני כמה שנים שמענו כולנו בתדהמה את נאום השטנה של גבי גזית נגד אחינו החרדים – נאום המזכיר ובאופן מאד כואב וחד את דברי התעמולה והשטנה של הצורר גבלס יימח שמו וזכרו.

יש בקרבנו נבחרי ציבור המכנים לומדי תורה "טפילים" ו"פרזיטים". "אנשי רוח" ונאורים מטעם עצמם קוראים לעלות עם טנקים על התנחלויות, "לרענן את זכר אלטלנה", ולירות ביהודים.

אחרים, שטופי שנאה אף הם, נואמים על "הקומץ" של מנשקי מזוזות, מלינים על המשתטחים על קברי צדיקים, מעזים לכנות חיילים בצה"ל "חיות אדם",  לועגים לנשים שאת שערן מכסה "תרבוש רב קומות" ונוקטים גישה סקסיסטית ובהמית כלפי גופן, ועוד התופעות רבות.

אנשי שמאל השוו בעבר אנשי ימין לנאצים, הגדרת מתנחלים כפשיסטים הוא עניין נפוץ, ביזוי יהודים מאמינים ותלמידי חכמים אינו נדיר אף הוא. חיילי צה"ל העומדים על משמר ארצנו זוכים לקיטונות של גידופים מאנשי שמאל ופורעים אנרכיסטים ונשות מחסום ווטש צועקות על חיילינו במחסומים ובו בזמן מחלקות ארטיקים ושתייה קרה לערבים העוברים במחסום.

נכון, רוב העם אינו כזה ולאמיתו של דבר המטורפים רוויי השנאה ומפיצי השקרים וההסתה הם הם הקומץ. ובכל זאת דברי הבלע והרשע אינם תופעה נדירה וחולפת. השנאה הזו קיימת ויוקדת אצל קבוצה מסוימת באוכלוסייה. היא מלובה על ידי תקשורת עוינת העושה מלאכתה שקר ורמייה כדי להסית נגד יהודים, נגד אמונתם ונגד קדשי ישראל. האם התופעה ייחודית בעם היהודי? אינני יודע אך בהחלט מקונן בלבי חשש כזה...

מה שברור הוא שמוטלת עלינו המלאכה  להמשיך ולחזק את החיבור לשורשים, לחזק את האמונה, לקדש שם שמים ברבים, להרבות חסד ולהגדיל תורה ולהאדירה. ותהא זו תשובתנו למשטינים, למסיתים, למלעיזים ולשקרנים הזורעים הרס ופירוד במטרה להכרית מעמנו את הנשמה היתירה לה זכינו כעם סגולה בעקבות בחירתו של בורא עולם בנו.