סירחון הולך ומתפשט

מי שבאמת משוכנע ש'אין כלום כי לא היה כלום', לא משקיע מאמצים כל כך כבירים למנוע כל אפשרות להוכיח את זה.

חגי הוברמן , ט' באייר תשע"ט

דעות חגי הוברמן
חגי הוברמן
צילום: עצמי

יש לי שאלה לכל הח"כים מהימין, כולל חברי הטובים מאיחוד מפלגות הימין, הפועלים בימים אלו במרץ רב במסגרת המו"מ הקואליציוני לבניית מערכת 'חוקי חסינות' למיניהם, שכל תכליתם למנוע את העמדת נתניהו לדין.

האם הייתם פועלים באותה מידה של התלהבות ומרץ, או פועלים בכלל, אם המועמד להרכבת הממשלה היה, נניח, אדם כמו אריק שרון ערב 'ההתנתקות', או מישהו דמוי אהוד אולמרט אחרי ההתנתקות?

האם אתם לא מרגישים שבשם הרצון הנכון לתקן את העיוותים ביחסים בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת, ובשם הרצון הנכון להעמיד את הרשות השופטת במקום הראוי לה מראש, אתם הופכים למעשה להיות כלי שרת בידי אדם אחד, שלכאורה הוא באמת איננו טלית שכולה תכלת? 

בהנחה שביניכם לבין עצמכם עניתם על השאלה הזאת באומץ וביושר, בוודאי גם תסכימו איתי שעודף הפעלתנות במשא ומתן הקואליציוני לבנות את מערכת החסינות האיתנה הזאת לנתניהו, במקום להקדיש את המרץ הזה לקידום מהלכים וחוקים הנחוצים באמת לטובת הציבור, מלמדים שכנראה האימרה 'אין כלום כי לא היה כלום' לא ממש מתיישבת עם האמת.

כי מי שבאמת משוכנע ש'אין כלום כי לא היה כלום', לא משקיע מאמצים כל כך כבירים למנוע כל אפשרות להוכיח את זה.

כן, חברי מהליכוד ומ'איחוד מפלגות הימין' (מה דעתכם בהזדמנות זו לחזור לאחד השמות הוותיקים, 'הבית היהודי' או אפילו המפד"ל?), אפילו איש ימין מובהק כמוני מתחיל לחוש בריח של סירחון ההולך ומתפשט מגבעת רם.