פסטורליה ישראלית

אוהד דהן , י' באייר תשע"ט

דעות אוהד דהן
אוהד דהן
צילום: באדיבות המצולם

ימים פסטורליים אופפים אותנו. כאלו שבין עצמאות לבין ימי הקיץ החמים. סוג של שגרה שחזרה לגור.

כמה מוזר שרק עד לפני פחות מחודש ימים, רוחות מלחמה פקדו את הדרום.

"יש לנו עורף טוב" - ידאגו להדגיש באוזנינו השכם והערב, עת שומעות הן שריקות טילים ויירוטים. "אנחנו מחזקים אתכם מכאן" - אבל לא באמת מחזקים עמדות לשינוי מהותי בשטח. "ובכלל, 'כיפת ברזל' עומדת בפרץ" - ורק אני הרגשתי שהפעם זה קצת פחות עבד איתה?

פסטורליה כבר אמרנו. שווייץ. אירוויזיון. קיץ. כנרת מלאה. באמת. בלי טיפה של ציניות. זו ההרגשה כרגע שאוחזת במחוזות מדינתנו.

אבל תגידו לי, למה הזיכרון שלנו כ"כ קצר מועד? איך אנחנו לא דורשים הסבר שלפחות יסבר את האוזן בנוגע לעתידנו עם שכנתנו המעטירה עזה? איך אנחנו נותנים לשקט הרגעי לעוור את עיננו מהסבב הבא שהולך לנחות על תושבי הדרום, ממש לא כרעם ביום בהיר?

אז נכון. אנחנו חיים בישראל. אווירה ים תיכונית, יש יאמרו. חם כאן בהרבה מובנים. והפסטורליה כאן מורכבת מהמון דברים מנוגדים. מדינה מורכבת. צפון. דרום. מזרח. מערב. צפון ת"א. מרכז ת"א. (אה כן, יש גם את הדרום אבל זה פחות משרת את הרעיון כרגע).

אבל האם הדרום נועד להיות עורף? עורף מטילים. עורף ממסתננים בלתי חוקיים שהורסים ומשחיתים איזורים שלמים בקלקלתם. עורף כזה. אתם יודעים.

האם אנשי הדרום לא שווים הסבר אחד פשוט מפיו של ראש הממשלה, בכל הקורה עימהם? ולא עוד סתימת פיות כדוגמת "יש דברים שאתם לא יודעים" - אבל מה עם הדברים שהם כן יכולים וצריכים לדעת?

כל זאת, כדי להיות "עורף טוב" צריך חיזוק מידי פעם. אקטימל. משהו.

גילוי נאות. אני תושב הצפון, וכילד גדלתי למשפחה שסבלה ארבעים שנה מירי רקטות מאסיבי לעיר הצפונית קריית שמונה. באותה תקופה, הדרום הצטייר בעיני כחו"ל. כ"כ רחוק ממציאות של טילים. וגם אז טפחו לנו על השכם והעורף גם יחדיו. כאילו שזה עזר למישהו.

תושבי הדרום צריכים לקום על רגליהם ולומר די. עייפנו מהמדיניות הרופסת. השכחנית כ"כ. המשותקת כ"כ. להפסיק לחשוב שמישהו מנציגינו בכנסת יחולל את השינוי במקומכם. או אם תרצו במקום מגוריכם.

לא לתת לשפה המוכרת מן השפה ולחוץ לספק אתכם יותר. הגיע הזמן שתייצרו את עתיד מציאות יומכם בעצמכם.

מניח את זה כאן. בתוך כל הפסטורליה.