החתול הליכודי לא ישמור על השמנת

סיעת הליכוד, שיזמה וקידמה את חוק היסוד שהניח את התשתית לשלטון הבג"ץ, היא האחרונה הראויה להחזיק בתיק המשפטים

מנחם רהט , י"א באייר תשע"ט

דעות נתניהו באירוע הליכוד הערב
נתניהו באירוע הליכוד הערב
צילום: עצמי

    1.

לו אני יועצם של ראשי איחוד מפלגות הימין המיועדים לתפקידי שרים, הרב פרץ ובצלאל סמוטריץ', הייתי מעניק להם עצת זהב חינמית: לא להרפות לרגע מהדרישה לקבל את תיק המשפטים. או משפטים או לא כלום.

מבחינת איחוד הימין זו שאלה של להיות או לחדול. בלעדי המשפטים, תשוב הציונוה"ד למעמד השפל של אסקופה הנדרסת לרגלי הליכוד, לגלגל חמישי, למשגיח כשרות בדרגה ב' באחד מן הקרונות האחרונים של הרכבת הציונית.

ולהיפך: תיק המשפטים ישדרג את מעמד הסיעה, יאפשר לה להשלים את המלאכה בה החלה השרה היוצאת איילת שקד, ולזכות באמונם של מאות האלפים שברחו לחיקן של מפלגות אחרות מפה ומשם, בשל חוסר אמון בכוחו של איחוד הימין לשנות סדרי בראשית.  

2.

יש הצדקה מוסרית ואסטרטגית בדרישה לתיק המשפטים: העובדה שלשאר השותפות הפוטנציאליות הובטחו התיקים שהחזיקו בהם בממשלה הקודמת, מחייבת יחס דומה לאיחוד הימין. שנית, נוצרה סיטואציה חד פעמית שאינה מעניקה דרך מילוט לנתניהו ממימוש דרישה זו. והכי חשוב, רק גורם חוץ ליכודי, יוכל לרפא את חוליי מערכת המשפט שהידרדרה לשפל מוסרי וחוקתי שאין לו אח ורע בשום מדינה בעולם, לרבות פסיקה על בסיס אידיאולוגי-אישי-פוליטי-שמאלני,  שאין בינה לבין החוק ולא כלום. דוגמה מהימים האחרונים: אישור מירוצו לכנסת של עופר כסיף מול פסילת ד"ר בן ארי. אשכרה אֵיפָה וְאֵיפָה.

איחוד הימין נקלע למצב של "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות". זוהי שעתו הגדולה של האיחוד. בבחינת היום או לעולם לא. אין מועד ב' לפראיירים פוליטיים. זה המקום וזו השעה, ואוי לו למי שיחמיצנה.

מדובר ככלות הכל במשימה לאומית, מוסרית, מתבקשת, הוגנת, להחזרת המפלצת המאיימת על עצם הקיום הלאומי, למימדיה הטבעיים, החוקיים, ללא המאחזים שניכסה לעצמה במחטפים כאלה ואחרים.

3.

בליכוד מודים סופסוף, בניגוד לעבר, שהמערכת אכן זקוקה לניעור רציני, לניקוי אורוות. אבל טוענים שמועמדו של נתניהו, ח"כ יריב לוין, יידע לתקן את חוליי המערכת המנוונת, מוסרית וחוקתית, אשר פועלת באורח אנטי דמוקרטי (למשל, בפסיקה שאישרה עריכת טקס זיכרון אלטרנטיבי משותף לחללי צה"ל ולרוצחיהם הפלשתינים), לא פחות טוב מסמוטריץ'.

אז זהו, שלא. בשום פנים לא. אי אפשר לסמוך על הליכוד, גם לא על ח"כ לוין, שעם כל הכבוד הוא קודם כל מריונטה של נתניהו. להזכירכם, נתניהו הוא האיש שנלחם בקדנציה הקודמת, והצהיר על כך מעל כל מסך טלוויזיה, כי הוא מסכל כל יוזמה להצבת גבולות חוקתיים, מוסריים והגיוניים, לעליון. זהו נתניהו. "אני המגן האולטימטיבי של הבג"ץ", התפייט לפני הבחירות, בתקווה שדווקא עמדה זו תסחוף לחיקו קולות ממחנה המרכז. האיש בעל אלף הפרצופים.

ובעצם, נתניהו לא לבד. כבר קדם לו מנחם בגין בהצהרתו ההרסנית: "יש שופטים בירושלים!", שהעניקה הסמכה מוסרית לכאורה למי שהיה יועצו המשפטי אהרון ברק, לקעקע את איזון שלוש הרשויות, לטובת האדרת הרשות השופטת על חשבון המחוקקת והמבצעת.    

4.

ועוד סיבה שמחייבת הפקעת תיק המשפטים מידי הליכוד. הליכוד הוא, ככלות הכל, אבי אבות החטא הקדמון. היו אלה שני בכירי הליכוד, שר המשפטים דן מרידור, ויו"ר ועדת החוקה אוריאל לין, שהובילו במארס 1992, במחתרת ותוך משת"פיות עם השמאל בראשות אמנון רובינשטיין, ובהשראת השופט השאפתן אהרון ברק, את חקיקת חוק יסוד כבוד האדם. זהו החוק שהפך בידי ברק ל'נקודת ארכימדס' שמכוחה חולל את מהפכת 'הכל שפיט' ההרסנית, המתנשאת, רומסת הדמוקרטיה.

הנכלוליות שליוותה את העברת החוק ע"י שני בכירי הליכוד, בתמיכתם מאחורי הקלעים של רובינשטיין וברק, מתועדת לפרטיה בספרו של לין, 'לידתה של מהפכה' (ידיעות ספרים, 2017). זהו מיסמך מזעזע, שבו מודה לין בגילוי לב, כיצד הרביעיה הזו עבדה בעיניים, ממש כך, על הח"כים, שהלכו אחריה כמו אחרי החלילן מהמלין, לעבר ההתרסקות. אילו ידעו לאן זה מוביל, לרבות נטילת סמכויות חקיקה מן הח"כים, ודאי היו בורחים מההצבעה כמפני אש.

לזכותו של לין ייאמר שהוא מתעד גם את ההתנגדות העיקשת לחוק. למשל, הח"כ ההגון מיכאל איתן (ליכוד), שהזהיר: "אתם לא רואים שבחוק הזה אתם מכפיפים את כל החקיקה לבג"ץ?". אבל מי שמע? 32 ח"כים (11 מהליכוד, 7 מהעבודה, 5 מסיעת רצ, 3 ממפ"ם, 2 מ'שינוי', 3 מחד"ש, ואליהם הצטרף, למרבה הכלימה, ח"כ המפד"ל הרב יצחק לוי, מתוך קוצר ראיה מחפיר), הפכו עצמם לאידיוטים שימושיים, כשהצביעו בשעה 3.30 לפנות בוקר בעד החוק, מבלי להבין על מה באמת מצביעים. 21 ח"כים חרדים ונציגי תחיה ומולדת, התנגדו.

5.

כך הניחו אנשי הליכוד במו ידיהם, כמשת"פים של השמאל, את התשתית למהפכה השיפוטית ולעריצות הבג"ץ, תוך הפקעת סמכויות מהכנסת ומהממשלה. וכל השאר היסטוריה.

(באדיבות השבועון 'מצב הרוח').