עוד מינוי ליכודי כושל בדרך

שמו של השופט ספי אלון עולה כמועמד מועדף ע"י הליכוד לכהונת מבקר המדינה

מנחם רהט , י"ב באייר תשע"ט

תחושה של החמצה קולוסלית מלווה מינויים שמבצע הליכוד בשנים האחרונות בשירות הציבורי.

זאת משום שמינויים רבים שהליכוד עמד מאחוריהם, התגלו ככישלון מהדהד. בבחינת, האיש הלא מתאים במקום המתאים. זוהי כבר מסורת בליכוד להיווכח שהמינוי שלהם, זה שתלו בו תקוות גדולות, הפך במבחן התוצאה למפח נפש.

כך היה עם מינויו הכושל של שי ניצן לתפקיד פרקליט המדינה (אף שכל אורות האזהרה ניצנצו מראש אך היועהמ"ש דאז יהודה ויינשטיין הפעיל את כל משקלו למען בן טיפוחיו ניצן), וכך עם מינויו של המפכ"ל החתרן רוני אלשיך. לא נאריך ברשימת המינויים הכושלים, שיש טוענים שגם היועהמ"ש מנדלבליט אמור להיכלל בה. ועדיין לא הזכרנו את מינויי גנץ ואייזנקוט.  אפילו מהלך חיוני של ניקוי האורוות ברשות השידור והפיכתה לתאגיד השידור, נחל כשלון: בתאגיד מפטירין כאשתקד כאילו לא התחולל מהפך מעל גלי האתר.

עכשיו מדברים על מינויה של אכזבה נוספת, והפעם לתפקיד מבקר המדינה. מבין כל המועמדים ששמם מוזכר בהקשר זה, נראה שטובים סיכוייו של הבלתי ראוי ביותר, השופט ספי אלון, להתמנות לתפקיד, בטענה הכוזבת שהוא הכי קרוב לימין (עובדה שהצטרף לצוות המשפטי של נתניהו). בעבר ניסו לשווק אותו במסווה של מקורב לימין ודתי (לא מיניה ולא מקצתיה!), כשחיפשו מועמד "דתי וימני" לתפקיד שופט בביהמ"ש העליון. אלון כיהן אז בעליון במינוי זמני, והכונה אז היתה להפוך את המינוי הזמני לקבוע. רק ברגע האחרון הוסר למרבה המזל המסווה מעליו, והמינוי סוכל.

היום מחפשים לו מינוי חדש ומעלים שמו כמועמד מוביל לכהונת מבקר המדינה. מי שלא רצה אותו בעליון, בשל הכשלונות השיפוטיים, עוד עלול לקבל אותו כמבקר המדינה. תגידו, ליכודניקים יקרים, חסרות לכם צרות שאתם מחפשים אותן בנרות?

למה לא תבדקו רגע לפני הבחירה את עברו המדהים של ספי אלון? הרי זה בדיוק מה שטוענת הוד רוממותה מערכת המשפט, כל אימת שנשקלת אישיותו של שופט: "השופט אומר את דברו בפסקי דין ובהחלטות". אז בואו נבחן את ערכיו האישיים של כבודו במשקפי התנהלותו המשפטית.

השופט אלון הוכיח עצמו על כס השיפוט כמי שאינו מחבב מתנחלים, לשון המעטה. כך למשל בפרשת המשפט הסיטוני בנוסח בריה"מ הסטאליניסטית שנערך למפגיני כפר דרום בעת ההינתקות. 120 מפגינים, רובם המכריע קטינים (כפי שהגדירתם האגודה לזכויות האזרח), הואשמו בהפרת הסדר הציבורי. כולם נדחסו בצוותא, בצפיפות נוראה, כאחרוני העבריינים, לאולם זמני של בית המשפט שהוקם בכלא דקל, כדי לדון אותם בו זמנית, בסיטונות, כאיש אחד, בנוסח משפטי הראווה הסטליניסטים.

המפגינים עירערו על החוכא והאיטלולה המשפטית הזו, ומערכת המשפט נענתה לבקשתם באופן הכי עקום. נקבע, שבמקום שידונו בפני שופט אחד, יובאו בפני שני שופטים - 60 מפגינים לכל שופט. רוסיה זה כאן.

ספק אם שופט בעל ערכים ואיש מוסר היה ניאות ליטול חלק בפארסה המשפטית הזו. אבל שופט המחוזי בבאר שבע, ספי אלון, דן את כולם באופן גורף וקיבוצי, אף שרבים מהם היו בכלל מתחת לגיל בר-מצווה. השופט אלון הסתפק בהכרעה קצרה, בת פחות מ–3 עמודים, כדי לעצור במחתא-חדא את כל 60 הנערים.

    הפראסה המשפטית הייתה כל כך בוטה, שאפילו האגודה לזכויות האזרח, הפרו-פלשתינית בדרך כלל, תקפה בחריפות את הטיפול המשפטי השערורייתי של ספי אלון במפגיני כפר דרום.

    דוגמה נוספת? – בעת ההינתקות נלכד במצלמות הטלוויזיה קצין המשטרה ניסו שחם כמי שמטיף לאלימות, תוך השמעת ביטויי גזענות וגסות רוח: "חרא עליהם, שיישרפו, אני... את האימא שלהם... אל תעשה חשבון, תפעיל אלות ומכות לפלג גוף תחתון...".

    אמירותיו השחצניות של שחם נגד המתנחלים "החרדים האלה", לא מנעו קידומו (אלא מה?) לתפקיד סגן מפקד מחוז ירושלים. כדי לעצור את השידרוג עתרו הפורום המשפטי למען ארץ ישראל ועו"ד דרור שוסהיים נגד שידרוגו. אבל השופט אלון לא רק שהצטרף לפסק הדין שדחה את העתירה, אלא אף הישווה בהחלטתו את הקצין המגדף, גס הרוח, למשה רבנו: "ללמדך, שגם הגדול שבגדולים יכול וימעד בלשונו מתוך מצוקת הרגע. אולם, אין אותה מעידה חד פעמית של התבטאות כושלת כשלעצמה שומטת באחת את מפעלו, יצירתו, זכויותיו ומעמדו. שהרי, כמאמר הפיוט: 'לא קם בישראל כמשה עוד - נביא ומביט אל תמונתו'" (בג"ץ 5562/07).

בתיק אחר (בג"ץ 10238/06) קבע השופט אלון כי שוטר אשר חנק את המפגין אלעד כהן, ללא כל התגרות מצידו, במהלך הפגנה נגד ההתנתקות והוגש נגדו כתב אישום, לא עבר לכאורה עבירה שיש עימה קלון ואין לנקוט נגדו כל צעד משמעתי עד אשר יורשע בדין (השוטר אכן הורשע). דווקא השופטת עדנה ארבל (שמעולם לא שווקה כימין), חלקה עליו וקבעה כי ראוי היה להעביר את השוטר מתפקידו.

חמלה מיוחדת הפגין כבודו כלפי ערבים. כשעירער בפניו שב"ח מטול כרם שהואשם בגניבת כלי רכב, הוא נעתר חלקית והורה על מעצר בית של החשוד. כך נהג לגבי נערה שהואשמה בשוד. ערבי שלישי, שהואשם בשורה ארוכה וחמורה של עבירות אונס והתעללות בקטינה במשך למעלה מארבע שנים, שוחרר ממעצרו בפקודת אלון עד תום ההליכים.

כך גם נהג כלפי ערבי ושמו אבו סיאח. הנה תיאור מעלליו בכתב האישום: "הנאשם הגיע במכוניתו בשעת בוקר של 25.1.06 לעיר ערד, שוטר תנועה סימן לו לעצור, הנאשם התעלם מההוראה, הגביר מהירות והחל בהימלטות מהמקום והמשיך בנהיגה פראית ורשלנית ברחובות ערד, שנמשכה מספר קילומטרים עד שנעצר ע"י השוטר שנסע אחריו". בסופו של דבר זיכה אותו השופט אלון מסיכון חיי אדם זדון בנתיב תחבורה ציבורי, ומחבלה בכוונה מחמירה, ודן אותו ל–30 ימי מאסר. למה 30? – כי תקופה זו חפפה את מספר הימים שבהם היה עצור, כך שאבו סיאח יצא מבית המשפט ישר הביתה.

ועוד: כשעתרו 'רופאים למען זכויות אדם' נגד גירושה של שב"חית מחברון שנישאה לבדואי במעמד של אשתו השנייה שגורשה כעבור כמה שנים, נענה השופט אלון וביטל את הגירוש, והורה על דיון נוסף, מאחר שלאישה היו ארבעה ילדים מבעלה הבדואי הישראלי. בסיפור כמעט דומה, שעסק בילד יהודי, חרדי, בן לאב נוצרי שחי בבלגיה, ואשר דרש להעביר את הילד לרשותו בבלגיה, קבע השופט אלון בדעת מיעוט, שיש לגרש את הילד מהארץ ולהעבירו לידי אביו הנוצרי בבלגיה. בקשה לדחיית הגירוש עד לקבלת חוות דעת על הנזק שעלול להיגרם לילד מהגירוש, סורבה ע"י השופט אלון.

וכשעתרה משפחה יהודית בפני אלון באשר לזכויותיה משנת 1946 בחלקת אדמה במזרח ירושלים, סירב השופט אלון לדון בעתירתה. במקרה אחר, בפרשת הרב ג', שנעצר בשל תלונות על מעשים מגונים, הורה השופט אלון לפרסם את שמו של הרב, למרות היותו אישיות מוכרת, אב ל-11 ילדים. אלון פסק ש"הפירסום אכן יגרום בהכרח ומעצם טיבו נזק לשמו של העורר, לכבודו ולכבוד בני משפחתו. מוכן אני גם להניח, כי נזק זה אינו קל כל עיקר וניתן להגדירו מטבע הדברים והמציאות כנזק חמור". השם פורסם אבל הסיפור כולו גווע בקול דממה דקה: התיק נגד הרב נסגר ללא שום אישום.

עם קופה מכובדת שכזו, ודאי שערך מניותיו של השופט ספי אלון רק עולה, וגוברים סיכוייו להיבחר לתפקיד מבקר המדינה. הליכוד הרי מומחה גדול במינוי האנשים הכי בלתי מתאימים לתפקידים בכירים. אלא שהפעם, בניגוד למקרים שהוזכרו בתחילת רשימה זו, כתובת האזהרה כבר נכתבה על הקיר וכל פנסי האזהרה מאותתים מראש על האסון המתקרב. הפעם, לפחות, לא יוכל הליכוד לטעון אחר מינויו את טענת ההבל השיגרתית מסוג "לא ידענו".

(תודה לעו"ד אביעד ויסולי על חלק מהנתונים לעיל).