לא לאבד את עמוד השדרה התרבותי

בנימין שיינברג , י"ד באייר תשע"ט | עודכן: 12:38

בנימין שיינברג
בנימין שיינברג
צילום: עצמי

אפתח בגילוי נאות: אינני מלאך, גם לא אחד מל"ו צדיקים. אי לכך, לא כל מעשה שלי הוא לשם שמיים. אני שומע מוזיקה 'סתם כך', קורא ספרים ואפילו צופה במשחקי כדורסל. אבל - אני משתדל שלא להפוך חולשות לאידיאולוגיה. לצורך העניין, אינני חושב שאם מכבי תל-אביב תזכה בגביע אירופה לאלופות יהיה בכך "קידוש השם".

בשבוע האחרון פרץ האירוויזיון בכוח אל תוך חיינו, וגם מי שלא רצה בכך לא יכול היה להתעלם ממנו. הגדילו לעשות אלו שטענו שיש בכך 'גאווה לאומית' ואפילו 'קידוש שם שמיים'.

אז קודם כל, בואו נשים דברים בפרופורציות. מדובר בסך הכל בתחרות זמר. גם אילו הכל היה נעשה שם בקדושה ובטהרה, ספק אם היה בכך מקור לגאווה. זמר ישראלי שר טוב יותר מאשר זמר אירופאי, אז מה?

אבל לצערנו, כולנו יודעים שלא הכל נעשה בקדושה ובטהרה, בלשון המעטה. תחרות האירוויזיון היא פסטיבל של פריצות וגילוי עריות, אין דרך אחרת לתאר זאת. החל מזמרים שמופיעים בביגוד מינימלי ועד להפרעות מיניות שונות ומשונות שמקבלות במה, תרתי משמע. מה לנו ולכל זה? איך אנחנו יכולים להרגיש שותפים לחגיגה הזו? האם רק כאשר להקה מופיעה עם דגלי אש"ף זו סיבה למחאה, אבל רמיסה של כל ערכי הצניעות עוברת חלק?

השנה נאלצנו לארח את האירוע הזה כאן אצלנו בארץ הקודש, מה שהוביל לעוד כמה וכמה בעיות. למשל, ספירת העומר. מישהו חשב על זה בכלל, איך זה שאנחנו מארגנים תחרות שירים בעיצומם של ימי האבלות על תלמידי רבי עקיבא? (סליחה שאני מפריע לגלגלי הקידמה עם המנהגים העתיקים שלי)

וכמובן השבת. רבות דובר על חילול השבת ההמוני שנגרם בעקבות התחרות. איזה פספוס של הזדמנות! יכולנו לומר קבל עם ועולם שכאן במדינת ישראל השבת היא ערך לאומי. אז אפשר היה לדבר על קידוש השם. במקום זה בחרו להתרפס בפני "הסטנדרטים הבינלאומיים" שמחייבים לערוך חזרות בשבת.

את כל זה עשו, לצערנו, מכספי המיסים של כולנו. כנראה התרגלנו לכך שכסף למתנחלים או לחרדים זו "סחטנות סקטוריאלית", אבל מיליוני שקלים מכספי ציבור לאירוע אולטרא-חילוני זה מובן מאליו. הרי זו גאווה לאומית!

הייתי רוצה לראות גם חילונים שמתנגדים לפסטיבל הזה. האם צניעות היא רק ערך דתי? הייתי רוצה לראות מחאה נרחבת יותר בציבור החרדי. אבל יותר מכל, ההתקוממות האמיתית צריכה לבוא מאיתנו, אלו שמאמינים במדינה אך מאמינים גם שיש לה ערכים, שיש לה יכולת וחובה היסטורית להוציא אל הפועל את מוסר התורה. צניעות, שבת, כבוד לדורות הקודמים, כל אותם ערכים שהחזיקו אותנו בשנות הגלות הארוכות ועכשיו מחכים לצאת אל הפועל בשלמות בארץ הקודש.

אם גם אנחנו נאבד את חוט השדרה התרבותי שלנו לטובת כל זרם סוחף, מי יוכל להעמיד אלטרנטיבה?