תפתחו את העיניים

יום ירושלים מצוין רק על ידי מתי מעט מאזרחי ישראל, ציבור גדול שביניהם גם שומרי תורה ומצוות ממשיכים בשגרת יומם כתמול שלשום.

יהודה ולד , כ"ז באייר תשע"ט

יהודה ולד
יהודה ולד
צילום: הלל מאיר

משה פלס (המכונה סטמפל) היה סגן מפקד חטיבה 55 של הצנחנים, במלחמת ששת הימים השתתף סטמפל בקרב על ירושלים ופיקד על הכוח שכבש את הר הבית והכותל המערבי.

ברגעי השחרור עת תלו הצנחנים את דגל ישראל מעל רחבת הכותל המערבי עמד שם סטמפל שהיה אדם לא דתי ודמעות זלגו מעיניו. יורם זמוש מלוחמי הצנחנים סיפר שסטמפל תפס אותו בזרועו חזק הביט למטה לרחבת הכותל ולחש: "זמוש, אם הסבים שלי היו יודעים שאי פעם אני אגיע הנה מעל הכותל המערבי ככה צנחן עם רובה - אלף פעמים הם היו נותנים את חייהם רק כדי לדעת שפעם, פעם זה יהיה...זה לא חשבון עם הלגיונרים הירדנים, זה חשבון עם החיילים הרומאים של טיטוס!"  

שנה וחצי לאחר מכן נפל משה סטמפל בקרב עם מחבלים בארץ המרדפים בבקעה שם לחם בראש חייליו.

רגעי שחרור ירושלים הציתו אש בוערת בלבבות עם ישראל באותה תקופה. הדור ששרד את השואה והקים את המדינה הרגיש את משק כנפי ההיסטוריה במו ידיו.

כל מי שקרא את תיאורו של הסופר מרק טווין שביקר בארץ-ישראל ב- 1867 "ירושלים עלובה וקודרת, שורצת מצורעים, נכים וחובבי בקשישים נצחיים ותושביה בלויי סחבות ומצחינים, עמוסים בזבובים ופרעושים והבעת פניהם מטומטמת", מי שחי תחת השלטון הירדני וחווה את ימי המצור והעצב של עיר הקודש - הוא יודע להעריך את ימי התשועה והתקומה עת מתקיימת מול עינינו נבואת הנביא זכריה "כה אמר ה' צבאות עֹד ישבו זקנים וזקנות ברחֹבות ירושלִָם, ואיש משענתו בידו מרֹב ימים. ורחֹבות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחֹבֹתֶיהָ".

המציאות כיום היא שיום ירושלים מצוין רק על ידי מתי מעט מאזרחי ישראל, ציבור גדול שביניהם גם שומרי תורה ומצוות ממשיכים בשגרת יומם כתמול שלשום.

הרב יחזקאל סרנא מי שהיה ראש ישיבת חברון השתתף בעצרת ההודיה שנערכה אחרי מלחמת ששת הימים בכיכר מנורה בירושלים בישיבתו אף נהגו לומר הלל בשנים הראשונות לאחר שחרור ירושלים כך גם בישיבת מיר כשהרב חיים שמואלביץ ראש הישיבה אף היה מקיים סעודת הודיה בביתו. הרב סרנא כתב ברשימותיו " דבר משונה קורה עתה כי החופשיים התפעלו והתחילו להאמין בה' אבל יש לצערנו מהחרדים שנשארו לעמוד בקרירותם כי אצלם הניסים לא פעלו ומסתפקים באדיקותם הקודמת ולא מוסיפים בעבודת ה' משהו וזה לא טוב כי כשאדם רואה נפלאות הוא מתפעל.."

היכולת לראות בהתרחשות ההיסטורית את יד ה' דורשת מבט מיוחד. הרב צבי יהודה קוק היה מדבר על להשוות את העין האנושית לעין האלוקית. לשנות מבט. לא לראות את הדברים רק במבט חיצוני אלא במבט פנימי אלוקי.

דווקא בעת הזאת כשברוך השם עם ישראל נאחז באדמתו ללא תחושת איום ממשית, רחובות ירושלים מלאים ילדים משחקים ועוד הולכת היא ונבנית נמשכים אנו לעיתים להוריד את מבטנו ולהתעסק בקטנות. בחולשות שמתגלות בעם ישראל, בפילוג ומחלוקות .

יום ירושלים הוא יום טוב שמזכיר לנו לפקוח את העיניים. לראות בפרספקטיבה את התהליך המדהים שאנו נמצאים בו. בין בחירות וממשלה, התלונות על בג"צ ועצבנות על הפקקים בכניסה לעיר, טוב שנעצור לרגע להודות על כל מה שיש. להודות ולשמוח על מה שברוך השם אנו חיים היום כמובן מאליו.

ביום ירושלים הזה. בא נתחבר לאותו מבט של סמח"ט הצנחנים סטמפל וראש ישיבת חברון הרב סרנא -נפתח את העיניים ונאמר תודה!