המסע לירושלים

הרב אוריאל אלעזר , כ"ט באייר תשע"ט

דעות הרב אוריאל אלעזר
הרב אוריאל אלעזר
צילום: איגוד ישיבות ההסדר

הסמיכות המיוחדת שבין יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות מביאה רבים לדון במעבר החד בין העצב לשמחה.

דורשי רשומות מאמינים שהסמיכות נועדה ללמד אותנו שחללי מלחמות ישראל הם שהעניקו לנו, במותם, את החיים – את האפשרות להמשיך, לחיות במדינה ולחגוג את עצמאותה. לכן, מדי שנה בשנה אנו מצווים לעצור ולזכור בכאב את המתים, יום לפני שאנו חוגגים את שמחת העצמאות.

לא הרבה יודעים, אבל החיבור המיוחד שבין יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות חוזר שוב ביום ירושלים.

יום הזיכרון לנספי עליית יהודי אתיופיה, נקרא גם יום נספי סודאן מצוין ביום ירושלים כ"ח באייר, לזכר אלפים מיהודי ביתא ישראל שמצאו את מותם במהלך המסע וההמתנה לעלייה במחנות הפליטים בסודאן במסעם הרגלי מאתיופיה לישראל. ושוב יום זה מחובר לחלוטין ליום ירושלים בו מציין עם ישראל את החזרה לעיר בירתנו הנצחית ירושלים עיר הקודש.

בני העדה האתיופית ועם ישראל מציינים יחד את שני מאורעות אלו, ותלמידי המכינה שלנו בוכים באזכרה ולאחר שעתיים רוקדים בריקוד הדגלים. המתח הזה מעורר מחשבה, על שום מה ראו לחבר את שני ימים אלו ולאחד אותם?

בני הביתא ישראל ששמרו על כיסופים של  2,500 שנים לירושלים התחילו במסע רגלי של כ-900 ק"מ לעיר הקודש ירושלים. המסע לארץ היה רצוף קשיים ואלו שנספו בדרך מתו ברעב, מחלות, התקפות שודדים או נחטפו ועקבותיהם לא נודעו עוד. הגורם העיקרי לתמותה היה תנאי התברואה הירודים במחנות הפליטים שבסודן, שהביאו להתפרצות מגיפות קטלניות.

כילד אני זוכר את השיחות על ירושלים שהייתה הנושא המרכזי סביב שולחן השבת. ההבנה שלנו הייתה שירושלים הייתה משהו שמיימי ושאנחנו צריכים ללכת ברגל ובסוף לבקוע רקיעים ולהגיע לעיר הקודש. ירושלים הייתה מושא השאיפות שלנו ומרכז חיינו, אהבת ירושלים שאבותינו הנחילו לנו דחפה את כולם להגשים את החלום, לצאת מהכפרים ולהגיע לירושלים. איבדנו לא מעט אנשים בדרך, כילד שהתחיל את המסע בגיל שש אני עוד זוכר את הדודים, הדודות וילדיהם שלא זכו להגיע איתנו לארץ.

וזה מהות החיבור של יום ירושלים והאזכרה יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל. ללא ההקרבה הזו של יהודים לאורך הדורות למען ירושלים לא היינו זוכים לחגוג את יום ירושלים. בני העדה האתיופית, שהקריבו את חייהם כדי להגיע לירושלים מלמדים את כולנו מה החשיבות של מסירות הנפש על הגשמת התפקיד הרוחני-לאומי של ישראל. אי אפשר לחשוב על המהות של עם ישראל בלי לחשוב על ירושלים, לכן החיבור בין הימים האלו כ"כ חשוב.

זכיתי לשרת בצנחנים ששחררו את ירושלים והיום אני רב צבאי של החטיבה הירושלמית. אני מחנך את תלמידי בני העדה האתיופית הלומדים אצלנו במכינת "אור מאופיר" לחגוג את יום ירושלים רק לאחר שביקרנו באזכרה הממלכתית, התחברנו למסירות הנפש של אבותינו, ומתוך הכוחות שלהם אנו יוצאים לחגוג עם כל ישראל.