מהלך שמאיים על הדמוקרטיה

אם יש חשש מפני ריסוק הדמוקרטיה בישראל, זה החשש האמיתי

חגי הוברמן , כ"ט באייר תשע"ט

חגי הוברמן
חגי הוברמן
צילום: עצמי

יש היגיון מסויים בעתירה לבג"ץ, לפסול את החלטת הכנסת לפזר את עצמה.

אולי זה לא עניין למעורבות של בג"ץ, אבל מבחינה ציבורית, החלטת הכנסת לפזר את עצמה רק כדי להציל את ראש הממשלה, היתה אחד המהלכים הכי נואלים בהיסטוריה הפוליטית הישראלית. הכנסת הנוכחית, מסתבר, הורכב מ-70 'פודלים' של נתניהו.

ואל תגידו שלא היתה ברירה. היתה ברירה: שנתניהו יודיע על כישלונו להרכיב ממשלה – ולא משנות הסיבות – ונציג אחר מהליכוד ירכיב ממשלה. למשל? מספר 2 בליכוד, יושב ראש הכנסת יולי אדלשטיין, שנבחר בבחירות דמוקרטיות לחלוטין במרכז הליכוד למקום השני.

אישיות מרשימה, ביוגרפיה מרשימה, עולה מברית המועצות, בעל כל התכונות המתאימות לראש ממשלה. לא היתה לו כל בעיה להקים קואליציה עם בוגי ואולי בני גנץ בלי ליברמן, הליכוד היה נשאר בשלטון עוד 4 שנים לפחות, וגם הכנסת היתה שורדת עוד 4 שנים. בשביל זה נתניהו היה צריך לחזור לנשיא ולהחזיר את המנדט, במקום להכריח את הח"כים לפזר את הכנסת.

כבר היו דברים מעולם. בקיץ שנת תשמ"ג, 1983, התפטר ראש הממשלה מנחם בגין ז"ל. שנתיים לפני כן, בעומדו בראשות הליכוד, קיבלה מפלגתו 48 מנדטים – השיא של כל הזמנים. איש לא חלק על כך שרוב מצביעי הליכוד – הצביעו לבגין. אבל ברגע שבגין התפטר, בליכוד לא פיזרו את הכנסת ולא הלכו לבחירות, אלא בחרו לו מחליף, אדם חסר כריזמה בשם יצחק שמיר, שכיהן זמן קצר כשר חוץ, אחרי שכיהן בתפקיד יושב ראש הכנסת.

בשבועות האחרונים שמענו בכיות ונהיות מכל הכיוונים על 'הרס הדמוקרטיה בישראל' - רובם ככולם טיעוני סרק. אבל פיזור הכנסת בגלל כישלונו של נתניהו להרכיב ממשלה הוא הוא מעשה בעייתי ביותר מבחינה דמוקרטית. למי שכח, בדמוקרטיה הישראלית הרשות המחוקקת, הכנסת, היא זו שממנה את הרשות המבצעת, הממשלה, ולא להיפך. הציבור בוחר כנסת כדי שזו תמנה את הממשלה, בהתאם ליחסי הכוחות בכנסת.

במציאות הנוכחית התהפכו היוצרות לרעה: הממשלה היא שבוחרת את הכנסת, באמצעות האזרחים. מבנה הכנסת לא מתאים להקמת ממשלה? – שולחים את הכנסת למבחן 'מועד ב' אצל הבוחר, שיבחר כנסת נוחה יותר לשליט. ומה יקרה אם הכנסת הבאה שוב לא תאפשר לנתניהו להרכיב ממשלה, יפזרו גם אותה וישלחו אותה ל'מועד ג' אצל הבוחר? אם יש חשש מפני ריסוק הדמוקרטיה בישראל, זה החשש האמיתי.

אז נכון שהבחירות הבאות הן כבר עובדה קיימת, ולא בוכים על חלב שנשפך. הדברים לא נכתבים על העבר אלא על העתיד: מה צריכים לעשות אחרי שנתניהו ייכשל בהרכבת הממשלה גם אחרי הבחירות הבאות.