מה הסיפור של ישראל?

דוד ורנר , א' בסיון תשע"ט

דוד ורנר
דוד ורנר
צילום: ללא

בימים אלו אנו מציינים חמישים ושתיים שנה למלחמת ששת הימים בה זכינו לשחרר חבלי מולדת רבים ולהכפיל פי כמה את שטחה של ישראל. מזה עשרות שנים מדינת ישראל לא הכריעה בשאלת היחס לאותם אזורים משוחררים.

כיום, בפרספקטיבה של עשרות שנים, אפשר לראות שוני ביחס של עם ישראל לאזורים השונים: על סיני ועזה ותרנו, יהודה ושומרון נמצאים כיום בלב הויכוח. לעומתם, דווקא רמת הגולן נמצאת כיום בקונצנזוס רחב, אולי אפילו יותר מירושלים.

מדוע רוב הישראלים רוצים ריבונות בגולן ולגבי יו"ש עדיין מתלבטים? מה מיוחד כל כך בגולן?

הכל הולך אחר הראש. אנחנו מתמודדים היום עם תהליכים לאומיים שהתחילו לפני עשרות שנים ולכן חשוב להבין את העומק שלהם וללמוד אותם.

ברצוני להציע הסבר. במלחמת ששת הימים נלחמנו בכמה חזיתות. בכולן לא רצינו במלחמה. "נאלצנו" להלחם מתוך ידיעה שאם לא נעשה זאת, האויב יפתח במלחמה. לעומת זאת, מול הסורים ברמת הגולן אנחנו החלטנו מיוזמתנו לפתוח במלחמה למען אחינו תושבי הצפון שסבלו מהסורים במשך שנים. יצאנו למלחמה למרות שידענו שנצטרך לשלם בדם חיילנו.

באותו הזמן, האיום המרכזי ביותר היה מכיוון מצרים. כשתקפנו אותם באמת הרגשנו שאין ברירה כי אחרת הם יתקפו אותנו. כלומר בשחרור סיני ועזה אפשר לראות שהיה הכי פחות "חשק" בקיום מצוות ישוב הארץ או בשמחה הפשוטה של העם שחוזר הביתה אחרי 2000 שנה.

התוצאה: מסרנו את כל השטח עד הגרגר האחרון (למצרים וחמאס).

ביו"ש המצב היה שונה במעט, הירדנים לא היו חזקים כמו מצרים וממש הפצרנו בהם שלא יצטרפו למלחמה. ממש לא רצינו עימות מולם, אך הם תקפו אותנו ונאלצנו להגיב ולבסוף ב"ה נצחנו. התוצאה של ההססנות וחוסר החשק : עם ישראל קרוע עדיין בשאלת יו"ש.

ברמת הגולן, זה כבר היה שונה, יזמנו מהלך התקפי למרות שהסורים כלל לא תכננו להצטרף למלחמה. יצאנו מתוך בחירה ונכונות לשלם מחיר תוך אמונה בצדקת הדרך.

התוצאה: רוב עם ישראל כיום (אחרי שנים של בירור) רואה ברמת הגולן חלק בלתי נפרד מהארץ!

לצערנו גם שחרור הגולן לא נבע רק מעצם העובדה שזאת נחלת אבותינו אלא בעיקר מהסיבה שהסורים הרבו להטריד את בטחונם של תושבי הצפון. לכן גם סביב שאלת ריבונותנו בגולן במשך שנים רבות ריחפה עננה כבדה. אולם עדיין, כפי שאמרנו, את הגולן בחרנו לשחרר ולכן במבחן השנים עם ישראל בסופו של דבר בחר בריבונות ישראלית ברמה.

מפסיקים להיגרר - מתחילים ליזום

מתוך כך אנחנו מבינים כמה חשוב שמדינת ישראל תחזור ליזום ולא רק להגיב, תייצר חזון ותפסיק לזרום. עלינו להתחבר לחזון, לעסוק באסטרטגיה במקום להיות עסוקים רוב הזמן בטקטיקה ובכיבוי שרפות.

אנחנו מוכרחים לברר את הזהות הישראלית שלנו ולבחור בה מחדש, והפעם מרצון.

עלינו להחזיר את רוח הלחימה והאמונה בצדקת דרכנו, את הכיסופים לארץ חיינו, ארץ ישראל השלמה, ואז נזכה לגאולה השלמה בב"א כמו שכתוב:

"אתה תקום תרחם ציון...כי רצו עבדיך את אבניה..."

דוד המלך אומר בצורה הכי פשוטה: הגאולה תלויה רק בדבר אחד – עד כמה עם ישראל רוצה את אבניה של ארץ ישראל.