בין בית המדרש לפוליטיקה

הרב אבי שיש , א' בסיון תשע"ט

דעות אבי שיש
אבי שיש
צילום: עצמי

כולם יודעים שאמנות הפוליטיקה היא היכולת לומר את מה שרוצים לשמוע - 'פוליטיקלי קורקט'...

השבוע דיבר יו"ר האיחוד הלאומי בצלאל סמוטריץ בכינוס יום ירושלים בישיבת מרכז הרב. צריך להזכיר שבצלאל למד והתחנך בישיבה זו. על כן דיבורו לא היה רק דיבור של פוליטיקאי הבא לקבל עוד כמה דקות על המסך. אלא כבן הציונות הדתית, כתלמיד חכם שישב בספסלי בית המדרש. הוא אף הזכיר זאת בנאומו כמה היה שמח לסחוב את ספרי רבו לפני השיעור הכללי (שיעור שעוסק בסוגיא הנלמדת ומועבר לכלל הישיבה).

בתוך בית המדרש אטמוספרה משלה שם מדברים דברי חזון ועומק. שם אמר בצלאל את מה שכולנו מאמינים. שמדינת ישראל המושתתת על ערכי היהדות והדמוקרטיה רוצה ביום מן הימים להביא לידי ביטוי מעשי את ערכים אלו . אך אין ספק שפער בין החזון למעשה, ובין הרצוי למצוי תמיד נמצא. אבל לא בגלל פער זה, נפחד מלומר דברים ברורים דברים עמוקים של טעם.

דוגמא לפער בין חזון למעשה ניתן לראות בציווי בניית המשכן ועשייתו בפועל.

כשעם ישראל צווה לבנות את המשכן אנו מוצאים פער בין חזון למציאות. בעוד שבפרשת תרומה הציווי התחיל בעניין הארון, לאחר מכן השולחן והמנורה, ורק לסיום צוו עם ישראל לבנות את המשכן עצמו.

ברם, ברשת ויקהל בעת הביצוע, קודם התחילו לבנות את המשכן עצמו ורק לאחר מכן בנו את הכלים.

המדרש מייחס את השינוי לבצלאל, שטען שאין זה לכבודם של הכלים שיהיו מונחים בחוץ, ולכן ראוי שתִקדם בניית המשכן לבניית הכלים.

רעיון זה מביא לידי ביטוי את הפער שבין חזון למעשה, בין ציווי לעשייה.

הפער בין הרצוי למצוי עשויים לגרום צער ותסכול, אכזבות, ובאופן מסוים גם אדישות. יהיו שיאמרו  אם אין סיכוי שהתוכניות האידאליות יתגשמו - נפסיק לתכנן אותן.

סוג נוסף של תגובה לפער זה עשויה להיות צינית, לחשוב רק על המציאותי והריאלי. "אין טעם שנדבר על מה שאנו רוצים שיקרה אך יודעים שלא יקרה, אלא נגביל את עצמנו למה שקיים ולמה שאפשר".

והסוג הגרוע של תגובה לפער זה , אותם שמחכים וממתינים מהצד, מנסים לקחת חצאי משפטים מדברי החזון  ולהשתמש בהם כנגד האומר. אגב, על פי מר לפיד וחבורתו צריך לגנוז את הסידור שהרי שם כתוב לא עלינו 'אשיבה שופטייך כבראשונה,

אני מציע לכל אחד לשמוע את נאומו המלא של בצלאל. דבר תורה מיוחד ומעמיק ליום ירושלים המלא חזון ואמונה בצדקת דרכנו.

נמשיך לשאוף "ואשיבה שופטייך כבראשונה" גם אם יקח עוד זמן שהמשפט העברי יתקבל אהבה ובחיבה אצל כל אחד ואחת מאיתנו.