בג"צ בעד "אבא ואבא הם משפחה"

בעז שפירא , ג' בסיון תשע"ט

בעז שפירא
בעז שפירא
צילום: עצמי

המאבק על שפיותה ובריאותה של החברה בישראל נמשך. זהו מאבק מר ובמידה רבה מתסכל שכן הוא מתמצה בכך שהאנשים הנורמליים נדרשים להוכיח פעם אחר פעם כי אכן כך, הצדק עמנו, הטבע עמנו, התורה עמנו והערכים והמוסר עמנו. למעשה, המשך קיום האנושות תלוי בהמשך קיומה של הנורמליות והנחלתה לדורות הבאים.

המאבק קשה ומר בעיקר משום שתי סיבות. הראשונה היא התגייסות כל ה"נאורים" המקדמים את הסטייה ומנסים להנחילה כנורמה חיובית ואף רצויה. בתי המשפט, התקשורת, האקדמיה, "אנשי רוח" ועוד חשוכים החיים באשליה שהם נאורים – כל אלה פועלים בנחישות, תוך השקעת משאבים מרובים, כלכליים ואחרים, בקידום סדר היום של הלהט"ב.

הסיבה השנייה בגללה המאבק הוא קשה היא העובדה שהכוחות הנ"ל פועלים בכוחנות תוך השלטת טרור והשתקת המתנגדים להם, שהרי כל האמצעים כשרים...

כך התבשרנו אתמול שבג"צ דחה עתירה של תנועת חזון שדרשה לאסור על עיריית ירושלים להסיר שלטי חוצות בהם נכתבה האמת הפשוטה שאין בלתה- "אבא ואמא = משפחה". קראתם נכון! כמחאה נגד הסטייה בכלל ומצעד התועבה בפרט- הציבה תנועת חזון שלטים כאמור ברחבי העיר. העירייה בשרירות לבה ובכסילותה רוצה להסיר את השלטים על שום היותם "פוגעים ברגשות הציבור" !!!

לעומת זה, סירבה העירייה להסיר דגלי גאווה המונפים לבושתנו ברחבי העיר, גם מול בית הכנסת הגדול – למרות שהתבקשה לעשות כן, גם על ידי הרב הראשי לירושלים, בשל היותם... "פוגעים ברגשות הציבור".

שאלת תם – איזה ציבור גדול יותר, זה שרגשותיו נפגעים מהצבת דגלי הבושה והתועבה בחוצות העיר או זה המזדהה עם הלהט"ב? השאלה רטורית כמובן. הכיצד אם כן מהינה העיריה בעיר הקודש לפעול בכזו אטימות ושרירות לב כנגד הרוב המוחלט של תושבי העיר והמדינה?

בכנות, הטירוף עובר כל גבול ובאם בג"צ לא מאפשר להציב שלטים שבהם מוצהרת אמת פשוטה וטריוויאלית, אמת צרופה המשקפת את הבסיס הפיזיולוגי החברתי והמוסרי לקיום האנושות מתחילת כל הדורות ועד עולם – כי אז הגענו אל עברי פי פחת, תחתיות של העדר מוסר והפקרות – לסדום ועמורה ממש.

דע עקא שהלהט"ב ותומכיהם נשענים על תרבות של שקר ורמייה. קחו למשל את סוגיית הטרנסג'נדרים (ה"עוברים" על ידי ניתוח פלסטי ממין נקבה ל"מין זכר" ולהיפך...). והרי אין לך שקר גדול מזה. אין בעולם ניתוח המסוגל להפוך גבר לאשה ולהיפך. לנקבה אברים משלה שנועדו לפרייה ורבייה, להולדה ולהנקה. יתכבדו הלהט"ב ויציגו בפנינו גבר שעשה ניתוח "לשינוי מינו" המסוגל בעקבות הניתוח הפלסטי להרות, ללדת ולהביא ילדים לעולם...

ומה עם הערך אותו מקדם בג"צ – שמירה על זכויות הילד? האם הפקרת עולל בידי "אבא ואבא" או בידי "אמא ואמא" או בידי "אמא" שנולדה גבר, או בידי "זוגות" הפוכים ומשונים – האם פעולה כזו עולה בקנה אחד עם שמירה על זכויות הילד?

נשוב לרגע אל "פגיעה ברגשות הציבור". כידוע, הלהט"ב הם מיעוט מבוטל החי בחברה שרובה בריאה. מצעדי תועבה, האדרת התופעה, פריצות והפקרות מינית, סטייה מדרך הטבע ואפילו הנפת הדגלים לשם פרסום ויחצ"נות- אלה פוגעים פגיעה של ממש ברגשות ציבור גדול ורחב.

ציבור זה רוצה לחנך את ילדיו בטבעיות בסביבה נורמלית. אב המהלך ברחובה של עיר אינו רוצה שילדו ייחשף לשני גברים המתגפפים באינטימיות. אם המגיעה עם בתה לאסיפת הורים אינה רוצה להידרש להסביר לזו הקטנה הכיצד חברתה לכיתה מגיעה לאסיפה עם "אבא ואבא". כל בוגר נורמלי חש בושה עת בערוצי הטלוויזיה מוצגים הלהט"ב ,בהזדמנויות רבות, כ"בון טון" החברתי- משהו להתהדר בו.

שהרי אנחנו הנורמליים, אנחנו הרוב, אנחנו הצודקים. אין מאבק צודק מזה!!

הטרור אותו מפעילים הלהט"ב ועוזריהם הוא לא "דמוקרטי". אז מה, למי אכפת? הסטייה אותה הם מקדמים היא נגד היהדות (מעניין ת'סבתא...). הפורענות אותה הם ממיטים על החברה חותרת תחת אושיות קיומה של זו. הפריצות לה הם מטיפים הורסת את הנוער ומשחיתה אותו. ההשתקה הדורסנית של המתנגדים ללהט"ב מרתיעה רבים החוששים מאימת הסטייה מה"תקינות הפוליטית" על תוצאותיה.

נקרא איפה בקול גדול לרבנים, למנהיגי ציבור, למחנכים, לשפויים ולבריאים בנפשם שעוד נותרו באמצעי התקשורת, לאנשים עם ערכים, לציבור כולו- אל תיעלמו לתוך "ארון השתיקה". השמיעו בעוז ובקול את רצונכם והילחמו על ערכינו המשותפים והבריאים. הוקיעו את ה"גאווה" המזויפת, הצביעו על הסטייה וקראו לה בשמה. שמרו על ילדיכם מהשפעתם הרעה ומנעו ככל הניתן חשיפה לתועבה.

פעלו כך, בנחישות ובאמתיות, לאורך זמן. אין לי ספק כי התמדה בשמירה על ערכים, חינוך נכון, טיפוח התא המשפחתי והנפת דגל השפיות- כל אלה יישאו ללא ספק בתוצאות לאורך זמן. או אז נזכה למיגור התופעה המסוכנת הזו או לכל הפחות לדחיפתה בחזרה עמוק עמוק אל תוך ארון הכלימה - שם מקומה.