גאים ותועים

צעד אחרי צעד אנחנו משתחררים מהלפיתה האימתנית של תרבות ה'פוליטיקלי קורקט' וההכלה ומרגישים נוח יותר לומר את אשר לימדה אותנו התורה.

דודי וכטל , ג' בסיון תשע"ט

דוד וכטל
דוד וכטל
עצמי

"ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אישה תועבה עשו שניהם...". "תועבה", לימדונו חז"ל – "תועה אתה בה". במי? באותה נטייה, נטיית המין. אתה מפרש אותה בצורה לא נכונה.

יצר המין הוא החזק שביצרים מפני שהוא אחראי על המשכיות החיים, על העתיד, הוא סוחף ומושך כאן ועכשיו אבל גם נוגע בנצח. כשהוא קשור עם מגמה של טוב ומוסר, של ריבוי חיים ואהבה, אין יקר וחשוב ממנו. כשהוא מנותק מהרצון להוסיף חיים וטובה, כמעט ואין גבול למחוזות השפלים אליהם הוא יכול לדרדר את האדם.

הניתוק של נטיית המין מייעודה המבורך, צמצומה וניכוסה רק להנאה חושית אגואיסטית, כזו שעסוקה רק בלקחת, לחטוף מכל הבא ליד, הוא שמחשיך את אורה, מכער את יופייה והופך אותה לגסה ושפלה. המאבק בין יצר הטוב – היצר להרבות טוב, יצר הדאגה לכלל, לבין יצר הרע – יצר האנוכיות, היצר של האדם לראות את עצמו כיחיד בעולמו בלי להתחשב בכלום, המאבק הזה מגיע לשיאו ומשתקף בצורה מאוד בולטת בנושא של יצר המין.

האם אני לבדי בעולם, האם כל מה שיש זה רק מימוש ההנאה הפרטית שלי וממילא אדם המממש את עצמו הוא האדם שזכה לממש כמה שיותר הנאות פרטיות. או אולי 'לממש את עצמך', זה שאפילו בשיאה של ההנאה הכי חושית שיש – פניך אל הכלל, אל העתיד, אל הוספת חיים וטוב בעולם. את מי ומה אתה מספק, במה אתה עסוק.

תרבות שחרטה על דגלה את מימוש תאוות הפרט כערך, שניתקה מזמן בין יצר המין לבין יצר הטוב, היצר להרבות טוב, להוסיף חיים ואהבה, תימשך בהכרח באותו מורד. אם קשר בין איש לאישה כלל לא שייך להמשכיות הדורות, לנצח, אם כל מה שיש בו זה רק סיפוק הנאה פרטית, אז למה דווקא איש ואישה, ישנן דרכים רבות להגיע לסיפוק. אותו יצר יקר, בו התחברו גם ההנאה האישית של האדם, גם היכולת שלו לגרום להנאה של מישהו אחר וגם פירות מתוקים בדמות ילדים, איבד את חִנו ויופיו ומה שנשאר ממנו הוא חיוור וחסר.    
אם דיבורים על נטיות הומוסקסואליות מעוררים בכם דחייה ושאט נפש זה לא בגלל שאתם בעלי תפיסות מיושנות, אנשים פרימיטיביים שצריכים להתקדם. יש משהו במראה של זוג אנשים בני אותו מין ש'חיים יחד' שגורם לאדם בריא תחושת מחנק ומחשבה שהנה הוא עומד, חלילה, אל מול סוף הקיום האנושי. כל היופי והמתיקות של פירות האהבה בין איש לאישה חסרים כאן, במקומם נשאר רִיק ששום הנאה אנוכית שבעולם לא תוכל למלא.

את הייסורים של אלו שסוחבים איתם את הנטייה הזו, את המועקה, הבושה, הרצון להיחלץ ולהרגיש נורמליים, אני לא יכול בכלל לדמיין. אולם המחשבה שאם נעודד אותם לממש את נטייתם המינית, לחיות אותה בגלוי לעיני כל, בזה נגרום להם להתגבר על כל התחושות הרעות ולחיות חיים מאושרים ונעימים, המחשבה הזו בשקר יסודה. לא מצילים מישהו על ידי זה שמשקים אותו ברעל עם טעם מתוק.

אם נרצה בכל זאת לעזור, אולי זה רק על ידי נתינת התקווה שיכול להיות אחרת, שניתן להשתנות, לחזור לנורמליות בריאה ושמחה ולהגיע לידי סיפוק באהבה שיש בה ברכה.        

טוב מאוחר מלעולם לא. ברוך ה' בשנתיים האחרונות חל שינוי מבורך ומורגשת התעוררות אמתית ביחסו של הציבור הדתי לאומי לכל מה שנוגע למלחמת התרבות על עיצוב זהותה של מדינת ישראל.

צעד אחרי צעד אנחנו משתחררים מהלפיתה האימתנית של תרבות ה'פוליטיקלי קורקט' וההכלה ומרגישים נוח יותר לומר את אשר לימדה אותנו התורה. סוף סוף ישנו גם 'פתחון פה למייחלים לך', כפשוטו. מרגע שקיבלנו על עצמנו להפסיק את קשר השתיקה בנושא, גם אלף שופטי בג"צ ושדרנים בגל"צ, לא יוכלו לעצור את תהליך ההבראה של מדינת ישראל.   

גם ההפגנה שכותרתה – 'אומרים כן למשפחה', המתכוננת להיערך היום ברחבת בית המשפט העליון, באותה שעה בה יצעדו בגאווה אותם שחונכו לחשוב שאין מזור לחוליים ואחד הוא גורלם, גם היא מצטרפת לטובה וודאי תוסיף ברכה.

ההפגנה הזו, מלבד היותה חובת מחאה פשוטה מצדנו נגד אלו שמנסים לכפות על מדינת ישראל סל ערכים חדש ומעוות, הינה פתח של תקווה וחיזוק משמעותי עבור אלו המתמודדים באומץ רב עם מצבם ולא מוכנים להרים ידיים בייאוש.